איור של חזית חנות עם פתק המציג דירוג של כוכב אחד מתוך חמישה.

ביקורת שלילית על עסק: מתי זו ביקורת צרכנית ומתי לשון הרע?

פורסמה על העסק שלכם חוות דעת שלילית בגוגל, ביקורת בפייסבוק או סרטון בטיקטוק שפוגע במוניטין שלכם. האם מותר לדרוש את הסרת הפרסום? האם אפשר לתבוע את מי שכתב אותו? ומה קורה כשאינכם מזהים את המפרסם כלקוח של העסק?

אלה שאלות שאנחנו נתקלים בהן במשרד באופן שוטף. אנחנו מייצגים גם בעלי עסקים שנפגעו מפרסומים וגם צרכנים שנתבעו בעקבות ביקורת שכתבו. מתוך שני צדי המחלוקת, חשוב לי להבהיר: לא כל ביקורת שלילית היא לשון הרע, אבל גם הכותרת ״חוות דעת״ אינה מעניקה חסינות לכל מה שנכתב תחתיה.

ההבחנה הראשונה: הבעת דעה או טענה עובדתית?

כשבוחנים ביקורת צרכנית, אחת השאלות המרכזיות היא אם המפרסם מתאר את התרשמותו האישית או מציג עובדה שאפשר לבדוק. למשפט ״האוכל לא היה טעים בעיניי״ יש אופי שונה מהמשפט ״מצאתי ג׳וק בסלט״.

המשפט הראשון מתאר בדרך כלל חוויה סובייקטיבית. לאנשים שונים יש טעם שונה, ואין צורך להוכיח שאוכל מסוים אינו טעים באופן מוחלט. המשפט השני מתאר אירוע מסוים שלכאורה התרחש, ולכן הוא מעלה שאלה עובדתית, אשר התשובה לה היא אפס או אחד, היה או לא היה.

כעקרון, "אוכל לא טעים" הוא הבעת דיעה, ואילו "מצאתי ג'וק בסלט" הוא אמירה עובדתית. חוות דעת בתום לב, מקבלת הגנה גדולה יותר מפני תביעת לשון הרע, ואילו אמירה עובדתית, מטילה על המפרסם את חובת ההוכחה.  

עם זאת, לא בוחנים משפט בודד במנותק מהפרסום. ביקורת יכולה לשלב דעות ועובדות, ולעיתים ניסוח שנראה כמו דעה כולל בתוכו טענה עובדתית משתמעת. גם הוספת המילים ״לדעתי״ לפני האשמה אינה הופכת אותה בהכרח להתרשמות אישית מוגנת.

הפסיקה מכירה בזכותם של צרכנים לפרסם ביקורת על בתי עסק ונותני שירות, לרבות ביקורת נוקבת בכפוף לכך שהינה בתום לב ומידתית. אך חוק איסור לשון הרע מבדיל בין ביקורת שהינה הבעת דיעה (שלרוב תזכה להגנה אם פורסמה בתום לב), לבין אמירה עובדתית מכפישה, שמעבירה הנטל לצרכן להוכיח אמיתות טענתו. 

הבעת דעה בתום לב אינה היתר לפגוע ללא גבול

הדין מכיר בחשיבות של ביקורת צרכנית ושל האפשרות לשתף אחרים בחוויה מעסק. צרכן אינו חייב לכתוב ביקורת חיובית, וביקורת אינה מאבדת את ההגנה האפשרית עליה רק משום שהיא לא נעימה לבעל העסק.

כאשר מדובר בדעה אמיתית על חוויה צרכנית, עשויה לעמוד למפרסם הגנת תום לב, בהתאם לנסיבות המוכרות בחוק. אבל עצם הטענה ״זו דעתי״ אינה מסיימת את הבדיקה. יש לבחון גם את ההקשר, את הבסיס לפרסום ואת היקפו.

גם כאשר צרכן מביע את דעתו השלילית, ההגנה תחול רק אם פעל בתום לב. חוות דעת שלילית, שאינה מידתית, או מכילה בחובה אינטרסים זרים לביקורת הצרכנית, עלולה לשלול את הגנת הפרסום בתום לב, שסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע מעניק למפרסם. 

למשל, אם נתתי כוכב אחד למלון, שכלל לא שהיתי בו, וכתבתי: "לא ממליץ להגיע לשם", רק בגלל שהמלון אירח אישיות פוליטית שאני מתנגד לה. יתכן והגנת הבעת דיעה לא תעמוד לזכותי.

מקרה מהייצוג שלנו: ביקורות שנועדו להיפרע מבעלת עסק

באחד התיקים ייצגנו בעלת עסק, שיואב אליאסי (הצל), קרא לחבר עוקביו להעניק לה כוכב אחד, ולתת לה ביקורות שליליות, רק בשל כך שפרסמה פוסט בוטה נגד חייל שהוציא למוות מחבל פצוע. הנתבעים טענו כי מדובר בפרסום הבעת דיעה על בעלת העסק.  התיק הגיע עד לפתחו של בית המשפט העליון, ונפסק הן בבהמ"ש המחוזי והן בעליון, כי הפרסומים לא היו בתום לב, הם לא נבעו מחווית שירות אלא מרצון לנקום ולנגח פוליטית. לא לשם כך קיימת הגנה למפרסם הצרכני.

באופן תקדימי לראשונה בישראל, קבע בית המשפט המחוזי ואושר ע"י בית המשפט העליון, כי יואב אליאסי שידל לפרסום בלשון הרע, ויש לחייבו לפי עוולת השידול. נסביר כי הצל שלח עוקביו לבצע פרסומים שליליים, אך לא עשה כן הוא עצמו. הוא התגונן: אני לא פרסמתי, רק המלצתי לעוקבים שלי לכתוב מה הם חושבים עליה. בית המשפט קבע, כי הוא שידל לפגיעה במוניטין של מרשתנו, וחייב אותו בתשלום פיצויים. 

לסיכומו של דבר, כמי שעוסק בתחום לשון הרע מזה כשני עשורים, אני ממליץ לצרכנים להיצמד לחוויה שלהם ולהפריד בין מה שקרה לבין מה שהם חושבים עליו. תיאור של שירות שלא עמד בציפיות שונה מהאשמות גורפות שאינן נובעות מהאירוע. גם בחירת המילים והפרופורציה בין החוויה לבין הפרסום עשויות להיות משמעותיות, ניתן לכתוב ביקורת נוקבת גם במתינות.

כשמציינים עובדה, צריך לבחון את היכולת לבסס אותה

מי שמפרסם טענה עובדתית שעלולה לפגוע בעסק צריך להביא בחשבון שיידרש לבסס אותה אם תוגש תביעה. תחושה שהדברים נכונים אינה זהה ליכולת להראות מה התרחש.

הגנת אמת הפרסום בחוק איסור לשון הרע דורשת שהפרסום יהיה אמת ושיהיה בו עניין ציבורי. לצד ההגנה הזאת עשויות לעמוד הגנות נוספות, בהתאם לנסיבות. לכן, גם אי־הוכחת טענה מסוימת אינה מובילה אוטומטית לחיוב בלי לבחון את יתר תנאי החוק וההגנות.

בדוגמה של טענה על ג׳וק בסלט, עשויה להיות חשיבות לתיעוד ולנסיבות האירוע. באותה מידה, בעל עסק שטוען שהפרסום שקרי צריך לבחון מה ידוע לו ומה ניתן להראות. המחלוקת אינה מוכרעת רק משום שצד אחד מתעקש שהאחר אינו דובר אמת. יחד זאת, הנטל הוא בדר"כ על המפרסם להוכיח אמיתות הפרסום.

האם מותר לפרסם ביקורת בלי להיות לקוח?

מי שלא היה לקוח אינו יכול להציג את עצמו כאילו רכש מוצר, קיבל טיפול או התנסה בשירות. הצגת חוויה שלא התרחשה עשויה להיות משמעותית מאוד בבחינת הפרסום ותום הלב.

עם זאת, אין פירוש הדבר שאדם שאינו לקוח מנוע מכל ביקורת ציבורית על עסק. ההבחנה היא בין ביקורת שמבהירה את הבסיס שלה לבין התחזות לצרכן המתאר ניסיון אישי.

גם זיקה אישית או מסחרית עשויה להשפיע. למשל, ביקורת על רופא מצד אדם שיש לו קשר לרופא מתחרה מחייבת בחינה של ההקשר ושל הרושם שנוצר אצל הקורא. גילוי הזיקה עשוי להיות חשוב לשקיפות ולבחינת תום הלב, אך גם גילוי כזה אינו מכשיר טענות שקריות.

לבעלי עסקים: קודם מתעדים, אחר כך מחליטים כיצד לפעול

כאשר מתפרסם תוכן פוגעני, אני ממליץ לתעד אותו לפני שהוא נמחק או משתנה. כדאי לשמור את הפרסום המלא, הקישור, מועד הפרסום ופרטי החשבון המופיעים לצדו. אם מדובר בסרטון או ברצף תגובות, חשוב לשמור גם את ההקשר.

התיעוד יכול לסייע להבין מה פורסם, מי עשוי לעמוד מאחוריו והאם קיימת התאמה למידע שבידי העסק. הוא חשוב גם כאשר מבקשים לפנות למפרסם, לדווח לפלטפורמה או לבחון הליך משפטי.

ביקורת אנונימית או שם פיקטיבי אינם מבטיחים שאין דרך לפעול, אבל גם אין הבטחה שניתן יהיה לזהות את הכותב או להסיר את הפרסום. יש לבחון את הכלים הזמינים ואת מגבלותיהם בכל מקרה. עצם העובדה שבעל העסק אינו מזהה את השם אינה מוכיחה שהאדם מעולם לא היה לקוח.

ההחלטה אם לתבוע מתחילה בבחינת הפרסום

לפני שמחליטים לשלוח דרישה או להגיש תביעה, צריך לבדוק את הנוסח, את העובדות ואת ההגנות האפשריות. פרסום שפוגע בעסק יכול להיות ביקורת לגיטימית, ופרסום שמנוסח כחוות דעת יכול בנסיבות אחרות להקים עילת תביעה.

לצרכנים אני ממליץ לתאר ביושר את החוויה שלהם, בלי להמציא פרטים ובלי להציג ניסיון שלא היה. ללבעלי עסקים אני ממליץ לשמור תיעוד ולהתייעץ בהקדם עם עורך דין לשון הרע, כדי לבחון איזו תגובה מתאימה למקרה.

המאמר אינו מהווה ייעוץ משפטי. כל פרסום מחייב בחינה פרטנית בהתאם לתוכנו, לנסיבותיו ולדין החל.

עורך דין גיא אופיר

עורך דין גיא אופיר

עדכונים אחרונים מהתקשורת