פורנו נקמה – תיקון לחוק הטרדה מינית

הביטוי העממי "פורנו נקמה" משמש כביטוי לעבירות פרסום תכנים מיניים, בניגוד ולעיתים קרובות בחוסר ידיעת המתפרסם, הפרת פרטיות בוטה שכזו המתבצעת לרוב באינטרנט, כוללת שימוש לא חוקי בתמונות, או בסרטונים אינטימיים של נשים/גברים בניגוד לרצונם, הסוגיה הנ"ל, מעוררת דיון משפטי סוער על דרכי הטיפול והמענה המשפטי שהיא מקבלת.

ממשלות רבות עדיין נוטות לצאת בהצהרות ולהתפאר בחקיקה נוקבת ומתקדמת כנגד פשעים שכאלו, אך לרוב זה נעשה בצורה פופוליסטית אשר אולי מוסיפה נקודות זכות פוליטיות עם כל תיקון או הוספת חוק,  אך בפועל השינויים הקוסמטיים הללו ותיקונים שיטחיים בלתי פוסקים של החוק אינם מועילים,

במקרה של "פורנו נקמה" תיקון או שיפור מיידי של החוק מוכרחים בהקדם.

בתקופה האחרונה שוב התעורר דיון על פרסומים של תמונות עירום וגניבת תמונות וסרטונים אינטימיים של נשים באינטרנט וברשתות החברתיות השונות, כמו גם פרסומי תמונות בתפוצה רחבה במכשירי הטלפון בתמונות של נשים ונערות בניגוד לרצונן, החוק כאמור מתייחס לפגיעות אלה כסוג של הטרדה מינית אך לצערינו החוק המיושן איננו מעודכן ולא מתאים לעברות המגוונות והמתחדשות עם הקידמה והמהירות בה העולם הוירטואלי מתקדם.

העבירות הנוכחיות בדין אשר עשויות לשמש להעמדה לדין בגין "פורנו נקמה" הן עבירות מטרד (התנהגות שגורמת למצוקת הקורבן), עבירות תקשורת (השימוש ברשתות תקשורת ציבוריות – כגון אינטרנט – כדי לשלוח הודעות פוגעות או מגונות, גסות), עבירות סחיטה (שבהן התמונות משמשות כדי לאלץ את הקורבן לבצע פעולות נוספות) ועבירות מציצנות (שבהן הקורבן אינו מודע לתמונה שנלקחה).

החקיקה הישנה אשר משמשת להעמדה לדין בעבירות של "פורנו נקמה".  היא לא בהכרח רעה, אולם במציאות מתחלפת שכזו, נראה  כי השימוש בחקיקה הקיימת הוא כמו מכריח יתד מרובעת לתוך חור עיגול – לא ממש מתאים. בעוד אנחנו יכולים להמשיך להעמיד לדין עבירות "פורנו נקמה" במסגרת חוקים קיימים, ישנן עבירות במגוון שונה של עונשים והן ממוקדות בהתנהגות שונה מאוד מ "פורנו נקמה" וכל אחת מביאה איתה בעיה משלה: הטרדה – חייבת להיות יותר מפעם אחת לעומת מקרה של פורנו נקמה שם עברה אחת מספיקה בכדי להשאיר נזק עצום.  עבירות תקשורת –  (א) חייבים להשתמש באינטרנט (מה עם תמונות פיזיות העבירו בית ספר?) ו (ב) העברה חייבת להיות "מגונה" בציבור.

לעיתים רבות נאמר כי אין עבירות חדשות אלא רק שיטות חדשות לביצוע עבירות ישנות לרוב זה נאמר על עבירות בפייסבוק ובטוויטר אך לגבי "פורנו נקמה" נראה שלא כך המקרה, ונדמה כי זוהי עבירה שלא ידענו שנעמוד בפניה.

לסיכום ראוי לשנות ולהחמיר את החקיקה, אך גם ראוי לשנות את הביטוי המעוות שכן גם הוא פגום מעיקרו, המושג "פורנו" הוא שימוש מותר בעירום כלומר נשים/גברים אשר מאשרים ומודעים לפרסום או מכירת העירום שלהם, לעומת העבירות הללו בהן נשים/גברים נחשפים בניגוד לרצונם. בנוסף הביטוי נקמה הוא מתאים רק למקרה של תגובה ומוטיבציה מצד הפוגע אך לא למקרה שלא לצורך, או זדון טהור.

עורך דין גיא אופיר התראיין לאתר ynet  בנושא תיקון לחוק הטרדה מינית:

הכנסת אישרה את הרחבת החוק למניעת הטרדות מיניות כדי להחמיר את הענישה כנגד מי שמפיץ תכנים מיניים ואינטימיים בניגוד לרצון המצולמים. אך הצהרה זו אין בה חידוש ממשי, כיוון שבמציאות החוק כבר קבע שהפצת סרטון בעל תכנים מיניים יכול להוביל למאסר של עד 5 שנות מאסר, אין בו שינויים משמעותיים שיביאו לפתרונות עבור הקורבנות, על כן ראוי שהמחוקק יתקן חוקים חדשים אשר יעזרו לאכוף ולמגר את התופעות בצורה לדוגמה: חוק אשר זמן רב מתעכב מלעבור בכנסת, שיאשר חשיפת כתובת IP של מי שמואשם בפרסום תכנים פוגעניים ויאפשר בקלות לתפוס את האחראים על העבירות ולהעמידם לדין.

כמו כן חוק שיאפשר מתן צווי בית משפט לאתרים ורשתות חברתיות כמו וואטסאפ ויוטיוב לדוגמה אשר יאלץ אותם למחוק או לצנזר מהשרתים שלהם תכנים/סרטונים שנמצאו כפוגעניים וזאת ע"י איתור החתימה הדיגיטאלית (לכל סרטון/תמונה יש חתימה דיגיטאלית -מעין תעודת זהות של הסרטון/תמונה) של אותו תוכן בשרת.

קחו לדוגמה את יוטיוב, אשר שרתיו מזהים בדיוק מה עובר דרכם, וכאשר הוא מאתר תכנים שלא מוצאים חן בעיניו, הוא מיד מסיר אותם, כמו למשל תכנים מיניים, יוטיוב לא יאפשר להעלות סרטון בעל תוכן מיני או סרטון שיש בו משום גניבת זכויות יוצרים,

וכמו שיוטיוב יכול לשמור על האתר שלו נקי מגניבת זכויות יוצרים ומתכנים מיניים ופוגעניים כך כל האתרים כמו גוגל, וואטסאפ, פייסבוק וכדו' יכולים לעשות כן ולצנזר תכנים פוגעניים בתוך השרתים שלהם.

לצערינו הכנסת עסוקה בלחוקק חוקים הצהרתיים וציבוריים אך איננה מאפשרת לבתי המשפט גישה נוחה וקלה יותר לצנזור תכנים פוגעניים, ראוי שינתן מענה משפטי לנפגעים על מנת שידעו כי יש דרך משפטית לעצור ולהגיע לפוגעים,  ויש דרך משפטית למנוע מאתרים (גדולים וחזקים ככל שיהיו) מלשמש כפלטפורמות לפרסום התכנים האינטימיים והאישיים שלהם.