סעדים בגין הפרת זכויות יוצרים – צו מניעה, פיצויים ופיצויי ללא הוכחת נזק

חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מקנה לכל אדם זכות לקניין (לרבות את הזכות לקניין רוחני), כזכות חוקתית בעלת מעמד על. חוק זכות יוצרים תשס"ח – 2007, מעניק ומגן על זכות היוצרים של אדם ביצירה שיצר. זכות היוצרים מקנה לבעלים את היכולת לעשות בקניין הרוחני ככל העולה על רוחו, ובין היתר להעמיד את יצירתו לשימושו של אחר בתנאים כפי שיראה לנכון, וכן ביכולתו למנוע שימוש ביצירתו הנעשה בניגוד להסכמתו.

במילים אחרות, היוצר – בעל זכות היוצרים, רשאי להחליט מי יעשה שימוש ביצירתו, מי לא, ובאלו תנאים יעשו שימוש ביצירתו (למשל תשלום). הזכות הינה זכות פסיבית, דהיינו היוצר אינו חייב לאסור מראש את השימוש ביצירתו, אלא המבקש לעשות שימוש ביצירתו חייב ראשית לבקש את הסכמתו של בעל זכות היוצרים.

בנוסף, חוק זכות יוצרים מעניק ליוצר זכות מוסרית ביצירה, שאינה ניתנת להעברה, ושימוש מפר בה מהווה עוולה הדומה לעוולת הפרת זכות יוצרים.

צו מניעה הנו הסעד הראשון אותו יכול לדרוש ולקבל מי שטוען כי נעשה שימוש בלתי מורשה בזכות יוצרים שבבעלותו. ככל ויוכיח התובע כי הופרה זכות היוצרים שבבעלותו או זכות מוסרית העומדת לו, אזי ברוב המקרים יעתר בית המשפט וייתן צו מניעה נגד המפר. כך למשל בפס"ד אקו"ם בע"מ נ' גלי צה"ל, פג תוקפו של הסכם התמלוגים בין הצדדים ולמרות זאת המשיכה גלי צה"ל לשדר את היצירות המוגנות. לאור זאת, פנתה אקו"ם לבית המשפט בבקשה כי ייתן צו מניעה המורה לגל"צ לחדול מלשדר את היצירות המוגנות עד לחתימת הסכם תמלוגים חדש. בית המשפט העליון קבע כי צו מניעה הוא ראש וראשון לסעדים בגין הפרת זכויות יוצרים. בעניין אקו"ם לא הייתה מחלוקת כי זכות היוצרים מופרת ועל כן נעתר בית המשפט לבקשה למתן צו מניעה. טענתם של גל"צ כי אקו"ם מנצלת את כוחה ודורשת תמלוגים מופרזים, וכן כי היא מונופול בתחומה ועל כן ראויה לביקורת שיפוטית רחבה יותר, לא התקבלה מכיוון שעניין זה לא הוכח כי אקו"ם פעלה בחוסר תום לב או בפגיעה בעיקרון התחרות החופשית. ככל וכן היה סובר בית המשפט כי כך נהגה אקו"ם, הדבר יכול היה להביא לצמצום ההגנה שמוקנית לה על פי דין ואולי אף לשלילתה.

צו מניעה אינו הסעד היחיד אותו ניתן לתבוע בגין הפרת זכויות יוצרים. ככל ואכן הופרה זכות יוצרים זכאי הנפגע לחילופין ובנוסף גם לפיצוי בגין ההפרה. התובע זכאי לתבוע פיצוי לפי אחת משלושת החלופות הבאות:

פיצוי בגין הנזק שנגרם לו עקב הפרת זכות היוצרים.

פיצוי עשיית עושר בגובה "ההתעשרות" של הנתבע מן השימוש ביצירה המוגנת.

פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק זכות יוצרים תשס"ח – 2007 (עד 100,000 ש"ח עבור כל הפרה).

אולם, התובע אינו יכול לקבל כפל או שילוש הפיצוי, ועל כן בית המשפט יעניק לתובע פיצוי לפי אחת משלושת החלופות (לרוב לפי בחירת התובע) ולא כולן ביחד.

סעד הפיצויים הנפוץ הינו סעד הפיצוי הסטאטוטורי – הפיצוי ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 ש"ח. חשוב להדגיש, כי הפיצוי הינו עד ל 100,000 ש"ח ולכן כולל גם פיצוי נמוך כאשר התובע אינו מצליח לשכנע את בית המשפט לפסוק בשיעור גבוה.

בית המשפט בפוסקו פיצוי ללא הוכחת נזק משקלל את השיקולים הקבועים בסעיף 56(ב) לחוק זכות יוצרים, ביניהם בין היתר היקף ההפרה, חומרתה ותום ליבו של המפר. ככל ויבחר הנפגע לנסות ולבסס את נזקיו או לתבוע עשיית עושר, רשאי הוא לעשות כן, ובמקרה זה אין מניעה כי הפיצויים יעלו על הפיצויים ללא הוכחת נזק. אף אם בחר הנפגע לנסות ולהוכיח את נזקיו, אין מניעה כי במידה ולא עולה בידו לעשות כן, יבקש מבית המשפט פיצויים ללא הוכחת נזק, אך בית המשפט יביא את עיתוי הבקשה בשיקוליו בעת קביעת שיעור הפיצויים.

האמור לעיל אינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי בזכויות יוצרים, לקביעת פגישת ייעוץ עם עורך דין זכויות יוצרים, התקשרו: 03-5323650 או בדוא"ל: office@ophirlaw.com.