דיני אינטרנט – חופש הביטוי, רגולציה, וזכות הגישה לאינטרנט

במאה ה- 21 עולם האינטרנט מתפתח בצורה מהירה ודינמית, וככל שהזמן חולף מתגלים בו תחומים נוספים שלמשפט אין עדיין מענה מתאים עבורם. לכן דיני האינטרנט (או דיני רשת בפיהם של אחרים), נחשבים לתחום משפטי מתפתח: uncharted territory (אזור שלא ממופה).

לכן, עורך דין אינטרנט נדרש להפגין יצרתיות ולעקוב היטב אחר דיני אינטרנט במדינות אחרות, כמו גם להתעדכן במאמרים של עורכי דין אינטרנט אחרים.

מערכת האיזון העדינה בין זכויות האדם, כפי שהן באות לידי ביטוי בתקשורת האינטרנט, ובין שמירה על האינטרסים הלאומיים והבטחוניים של השלטון עדיין לא הגיעה לכדי שיווי משקל יציב, ודיני האינטרנט מהווים עדיין מאבק חריף בין משולש הכוחות: חופש ביטויי, רגולציה שלטונית, וזכויות אדם. עולם שלם של חוקים ודינים הקשורים לזכויות אדם, נכנס אל תוך העולם הוירטואלי ובא לידי ביטוי ב- דיני אינטרנט, כשמעל להכול נמצא אינטרס המשטר לפקח על האינטרנט, לעיתים מסיבות טובות ולעיתים לא.

כך לדוגמא, על מנת למנוע מהפגנות לצאת מכלל שליטה, וכדי למנוע התארגנות מחאתית שאין לה אישור משטרתי, יכולה המערכת הבטחונית של המדינה לסגור שירותים סלולריים בנקודות שונות באזור בו מתוכננת התקהלות המונית, ולשבש את התקשורת בין הגורמים המארגנים. כך קרה באוגוסט השנה (2011) ברכבות המטרו BART  בסן פרנסיסקו, לקראת ההפגנות שתוכננו בעקבות ירי השוטרים על צ'רלס בלייר ב- 3 ביולי 2011, ובסופו של דבר לא יצאו אל הפועל.

בעידן בו התקשורת הסלולרית והתקשורת באמצעות אינטרנט תפסה תאוצה, אירועים כאלה הופכים נפוצים יותר ויותר, וניתן לחזות בהרחבת הדיון על זכויות אדם אל זכויות גולשים ודיני אינטרנט או זכויות דיגיטליות.

בעקבות התפרעויות המחאה שפרצו באוגוסט השנה (2011) בבריטניה, הודיע ראש הממשלה דיוויד קמרון בפרלמנט הבריטי, על בדיקה שהוא מבצע עם המשטרה ושירותי המודיעין, לגבי אפשרות חסימת אתרי אינטרנט  ושירותי אינטרנט בפני אנשים אשר ידוע כי הם זוממים אלימות ועבריינות.

לאורכן של מהפכות האביב הערביות, ניתן לראות בצורה ברורה יותר כיצד נחסמה הגישה לשירותי הטלפון והאינטרנט. במהלך ההפגנות במצרים, חסם הנשיא לשעבר חוסני מוברק את הגישה לאינטרנט, ואותו הדבר קרה גם באיראן ומאוחר יותר בסוריה ובלוב.

הממשלות ברחבי העולם מגנות את פעולות המשטרים הללו, והדבר אף הוביל את האו"ם להכריז ביוני 2011 על גישה לאינטרנט כזכות אדם. בדו"ח של האום ניתן למצוא ביקורת כלפי בריטניה וצרפת אשר העבירו חוקים שמגבילים את חופש הגלישה באינטרנט, והוא קובע כי אף עילה לא תצדיק הגבלת גישה לאינטרנט, לרבות מניסיון להגן על קניין רוחני או זכויות יוצרים באינטרנט, וכל הגבלה כזו מהווה הפרה של האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות (לסקירה על חוק ההגנה על קניין רוחני בארה"ב המאפשר חסימת אתרי אינטרנט).

האו"ם קורא לכל המדינות להבטיח גישה לאינטרנט בכל עת, ומעמיד זאת בראש סדר העדיפויות של המדינות החברות באו"ם, לרבות בתקופות של שקט פוליטי, ומתאר את האינטרנט  כ"כלי הכרחי למימוש מגוון רחב של זכויות אדם, במאבק נגד אי השוויון, ואת האצת ההתפתחות וההתקדמות האנושית".

המפגינים משתמשים ברשתות החברתיות כמו פייסבוק וטוויטר על מנת להתארגן לקראת הפגנות, ובטלפונים סלולריים כדי להתעדכן במהלך הפעילות בשטח. במקביל, יש לממשלות, אשר יודעות היטב מה הכלים בהם המפגינים משתמשים, את היכולת פשוט ללחוץ על כפתור ה"כיבוי" כאשר המצב נראה מאיים, בטענות של רגולציה אינטרנטית.

נשאלת השאלה, האם גם סביב סוגיית הפיראטיות וההאקרים אין להגביל את חופש הגלישה? האם ראוי לחסום אתרי אינטרנט המאפשרים למשתמשים להוריד תוכן המפר את חוקי זכויות היוצרים? האם צריך להקריב את אנונימיות המשתמש על מנת למנוע הופעת האקרים?

גבולות העולם הדיגיטלי נמצאים במצב רעוע, והחוקים שמעצבים את האינטרנט ומגדירים את מידת הכח והשליטה של הממשלה עליו, לאט לאט נרקמים לכדי מארג של דיני אינטרנט.