בסקירה זו נפרט וניתן מידע חשוב למי שנפל קורבן הפצת סרטון מיני או אינטימי אודותיו, כמו גם נסביר מה אפשר לעשות כדי להביא להפסקת הפרסום וההפצה, ומה הכלים המשפטיים למצות את הדין עם המפרסם.
פורנו – נקמה, הינו מונח המתאר פרסום סרטון מיני ללא הסכמת אחד או כמה מן המצולמים בסרטון. בדר"כ הפרסום נעשה ע"י בן זוג המבקש לנקום בבן זוג שהיה עמו בקשר ו/או הסכים לצילום (אך לא להפצה ברבים), אך בחלק אחר מן המקרים הפרסום נעשה ע"י אחרים שקיבלו גישה לאותו סרטון. מדובר בתופעה שהתפתחה בשנים האחרונות באינטרנט, ברשתות חברתיות, ובוואטסאפ, והגיעה למימדי מגפה של ממש.
ברוב המקרים של "פורנו – נקמה" או פרסום סרטון מיני, הקורבנות הן נשים ו/או קטינות, אך יש מקרים לא מועטים בהם גם גברים ואף גברים מבוגרים בגילם, נפלו קורבן.
אונס וירטואלי: פרסום סרטונים מינייים בא על פי רוב במטרה להשפיל ולבזות את הקורבן, אך לעיתים גם מופץ בשל קלות דעת ואדישות המפיץ, אשר חושב כי זה "מצחיק" או "מגניב". אולם מנגד, הנשים והגברים שחווים פרסום סרטון מיני שלא בהסכמתם חווים פגיעה נפשית קשה ביותר. התיאורים שנתקלנו בהם מצד לקוחותינו, לא פעם הזכירו תיאור חווייתי של קורבן אונס, החש חוסר אונים נוכח השפלתו המינית הקשה.
אומנם איננו פסיכולוגים אלא עורכי דין, אך לעיתים בצער זיהינו בלקוחות שסייענו להם, ואשר נפלו קורבן לתופעה זו, סימנים של PTSD (הפרעת דחק פוסט טראומטית). ישנם לקוחות שחששו לצאת מהבית, ואיבדו ביטחון ואמון בזולת.
כל אדם נאור ראוי שיגנה תופעה זו. ברם, גילוי נאות מחייב אותנו לציין, כי משרדנו כמשרד עורכי דין המתמחה בדיני אינטרנט, נותן ייעוץ משפטי וייצוג גם למי שמתגונן בהליך משפטי בנושא זה.
פרסום סרטון מיני הוא עבירה פלילית ועוולה אזרחית
פרסום סרטון מיני של אדם ו/או הפצתו, ללא הסכמת המצולם לעצם הפצה/פרסום, הוא עבירה פלילית על-פי כל החוקים להלן:
* חוק הגנת הפרטיות – סעיף 5 המטיל חמש שנות מאסר על המפרסם ו/או המפיצים.
* חוק איסור לשון הרע – סעיף 6 המטיל עונש של שנת מאסר על המפרסם ו/או המפיץ.
* חוק למניעת הטרדה מינית – המפנה לחוק הגנת הפרטיות.
* חוק העונשין – המטיל עונש של שלוש שנות מאסר, וחמש שנות מאסר אם מדובר בפרסום אודות קטין.
בישראל תוקן אף החוק כדי להבהיר את היותה של ההפצה של סרטונים מיניים משום עבירה פלילית. ראו הצעת החוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הפצת תצלומים בעלי תוכן מיני ללא הסכמת הצדדים), התשע"ג–2013, שהתקבלה ביום 6.1.2014, הקובעת:
"חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–1998, אינו עוסק כיום בתופעה ההולכת וגוברת של פרסום תצלומים או סרטים שבהם נראים נשים או גברים ברגעים אינטימיים ומיניים. תופעת פרסומם של צילומים מסוג זה ללא הסכמת המצולמים התגברה בשנים האחרונות, ויש חשיבות עליונה במיגורה ובהתמודדות עמה. זאת, בפרט נוכח הנזק הרב העלול להיגרם למי שתצלומיהם פורסמו ברבים ללא הסכמתם.
סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981, קובע כי "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו" מהווה פגיעה בפרטיות. פגיעה זו, במידה ובוצעה במזיד, מהווה גם עבירה פלילית שדינה חמש שנות מאסר.
הצעת החוק נועדה לתת כלי יעיל ומותאם יותר לטיפול בתופעה שלעיל, בלי שיהיה על המצולם הנטל להוכיח את נסיבות הפרסום, כפי שנדרש בעבירה הקבועה בחוק הגנת הפרטיות. לשם כך מוצע להכיר בפרסומם של תצלומים או סרטים המכילים תכנים מיניים ללא אישור כל הצדדים המעורבים כעבירה ייחודית המהווה הטרדה מינית לפי סעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית. בדומה לעונש הקבוע לעבירה המקבילה בחוק הגנת הפרטיות, מוצע לקבוע גם כאן כי העונש המרבי בגין ביצוע עבירת הטרדה מינית שעניינה פרסום בעל אופי מיני ללא הסכמת המצולם, יהא חמש שנות מאסר."
חשוב להדגיש, כי גם אם אדם או אישה הסכימו לצילומם בסרטון מיני ואינטימי, אין בכך כדי להוות הסכמה לעצם הפצת הסרטון ברבים. יתרה מכך, גם אם גבר או אישה, הסכימו להפצה, אך אחר ביקשו להפסיק ההפצה, בנסיבות מתאימות, יהיה חייב המפיץ לחדול מן ההפצה, ואם לא יעשה כן, יעבור עבירה.
כמובן, שהדברים מקבלים משנה תוקף אם מושא הצילום הוא קטין או קטינה, או אז, יש משקל מועט אם בכלל, לעצם "הסכמתם" להפצה או להשתתפות בסרטון שכזה, אפילו נתנו הסכמה בכתב.
אם המצולם לא ידע על צילומו, אך קיים את האקט המיני במקום ציבורי, אין לגזור מכך הסכמה מכללא, לעצם הפצת הפרסום ברבים.
הפצת סרטון מיני היא עוולה אזרחית: כפי שציינו לעיל, הפצת סרטונים מיניים או "פרונו-נקמה" היא עבירה פלילית, אך גם מהווה עוולה אזרחית, והקורבן יכול להגיש תביעה אזרחית נגד המפיצים. החוקים שציינו לעיל, מעניקים גם פיצוי ללא הוכחת נזק לקורבן בשיעור של 150,000 ש"ח ואף יותר במקרים בהם הייתה הפצה משמעותית של הסרטון.
כמובן, שהפיצוי ללא הוכחת נזק, אינו מגביל את הקורבן מלקבל פיצוי גדול אם יותר אם יש לו נזק מוכח, כגון נכות נפשית, אובדן השתכרות ועוד', העולים על הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק.
מה דינם של אלו ש"העבירו" את הסרטון שנשלח אליהם בוואטסאפ?
כאמור, מפרסם הוא גם מפיץ. כלומר, אם אדם מעביר סרטון שקיבל בוואטסאפ אל אחרים, הוא עונה להגדרה של מפרסם.
עם זאת, סביר להניח שבית המשפט יראה במפיץ האגבי, כגורם בעל אשמה פחותה מהמפיץ הראשוני. בדומה, גם בהליך האזרחי (התביעה לפיצויים), תוטל אחריות פחותה יותר על המפיץ האגבי.
מה לעשות אם סרטון מיני שלי מופץ והאם אפשר לעצור הפצה ויראלית
בעולם מתוקן, פניה למשטרה הייתה אמורה לסייע לקורבן, שהרי עסקינן בעבירה פלילית, ומי שאמון על טיפול בעבירות פליליות, מניעתן והפסקתן, בעת התרחשותן, היא בראש ובראשונה משטרת ישראל.
אלא, שבפועל, זהו אינו המצב, מחלקות הסייבר במשטרה מצויות בתת תקציב, תת משאבים, ולעיתים גם חוקרי הסייבר אינם בעלי הכשרה מקצועית מספקת.
אולם, אם בכל זאת פניתם למשטרה, אנו ממליצים לפנות אל מחלקת עבירות הסייבר המצויה במפקדת המחוז שבאיזורכם. בשום אופן לא מומלץ לפנות לתחנת המשטרה הקרובה לביתכם, שאינה מפקדת המחוז. תלונה שכזו, תיתקע בתחנה, ויארוך זמן רב עד שתתועל למחלקה המתאימה. חוקרי תחנות המשטרה אינם בעלי רקע מתאים ו/או כלים טכנולוגיים, אשר מצויים במחלקת עבירות המחשב או במחלקת ההונאה, הממוקמות במפקדת המחוז בלבד, או ביחידת להב.
הזמן הוא קריטי: דרכם של פרסומים באינטרנט או ברשתות החברתיות, בעלי אופי פיקנטי או מיני, כי הם הופכים ל"ויראלים". מרגע שפרסום הופך לויראלי, הפצתו עולה בקצב אקספוננציאלי, ויהיה קשה יותר לעצור הפצתו.
לכן, הזמן הוא קריטי, ויש לפנות אל בעלי מקצוע במהירות האפשרית, על מנת שינסו למנוע הפיכת הפרסום המיני לויראלי.
ככל והפך הפרסום לויראלי, אין לומר נואש, שכן קיימים כלים נוספים אשר יכולים לסייע במקרה שכזה.
גוגל למשל, הודיעה בחודש יוני 2015, כי היא משנה את מדיניותה, ותתחיל להיעתר לבקשות הסרה מאינדקס החיפוש של פורנו נקמה. בחנו אישית את הודעתה של גוגל, והיא אכן כיבדה פניותינו אליה בנושא, והסירה מתוצאות החיפוש פרסומים בעלי אופי מיני ופורנו נקמה.
בתי המשפט בעולם ובארץ, כבר העניקו צווי "צנזורה" נגד גוגל ורשתות חברתיות, אשר הורו להם לצנזר תכנים ולמנוע מבעוד מועד או לאחר פרסום, את המשך הפצתם של סרטונים מיניים.
אתרי אינטרנט, שאינם משתפים פעולה, עלולים לחוב באחריות על פי דוקטרינת הודעה והסרה.
לאחר "כיבוי השריפה", דהיינו הפסקת הפצת הפרסומים המיניים, והסרתם, יש לפעול למצות את הדין עם המפרסם והמפיצים, וראוי לציין, כי בתי המשפט מחמירים בנסיבות הפצת סרטונים מיניים ו/או אינטימיים.
אין האמור מהווה חוות דעת משפטית, ומומלץ לפנות אל עו"ד אינטרנט, המתמחה בתחום. לקביעת פגישת ייעוץ עם עורך דין דיני אינטרנט, התקשרו: 03-5323650 או בדוא"ל: office@ophirlaw.com.