מתי חיזור או הצעה מינית הופכים לעבירה פלילית?

מספרים כי באחד ממילוני הסלנג העברי בשנות השישים של המאה העשרים הוגדר המונח גבר שרמנטי", בין היתר, כגבר אשר יכול להציע לנשים עבודה.

אולי המחאות הרבות מצד רבים, גברים ואף נשים, להכרעת הדין, המוצדקת לטעמי, בפרשת רמון, מבטאות היטב את השינוי התפישתי אשר התחולל במשפט הישראלי, ואולי אף הקדים את התודעה הציבורית באשר למותר ואסור בין גברים לנשים, בין גברים לגברים ובין נשים לנשים.

מתקבל הרושם, כי מה שפעם היה נתפש בתחום האפור, כ"שרמנטיות", או התנהגות גברית גסה אך חוקית, מהווה כיום עבירה פלילית, ואף בנסיבות מיוחדות עבירה חמורה של אינוס.

אם נחזור שוב להגדרה ממלון הסלנג של "גבר שרמנטי", נמצא כי נכון לעשרים שנה האחרונות מאז תוקנה הגדרת עבירת האינוס, אותו "גבר שרמנטי" אשר יקיים יחסי מין עם עובדת עלול למצוא עצמו מורשע בביצוע מעשה אונס, ומדוע?

בעבירת האינוס המודרנית כל שעל התביעה להוכיח, כי המגע המיני התקיים ללא "הסכמתו החופשית" של הקורבן, והמבצע ידע על כך או עצם את עיניו מלדעת. כך, מגע מיני המתקיים תוך הפעלת לחץ, אף אם הלחץ אינו כולל אלימות או איום באלימות (למשל איום בפיטורים או לחץ חברתי משמעותי), המבצע עלול להיות מורשע באונס.

ומה לגבי חיזור או "להתחיל" עם מישהו?

מן הבחינה החוקית עד 1998 לא היה חוק מסודר ומפורט, אשר דן בנושא ההטרדות המיניות. אולם בשנה זו חוקק החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998. חוק זה אוסר כליל הטרדה מינית, ולא רק במקום העבודה כפי שנהוג לסבור, הטרדה מינית האסורה על-פי החוק, יכולה להתחולל בכל מקום, גם בקמפוס בין הסטודנטים, וגם בין שותפים השוכרים בצוותא דירה.

החוק מגדיר הטרדה מינית בצורה רחבה, כל הערה או הצעה בעלי אופי מיני כשהמוטרד הראה שאינו מעוניין, מהווה הטרדה מינית אסורה.

עם זאת, החוק קובע כי ישנן נסיבות בהן המעשה יהווה הטרדה מינית אסורה אף אם המוטרד לא הראה היעדר עניין:

כשמדובר במעשה מגונה;

סחיטה באיומים כשהנסחט מבוקש לבצע מעשה מיני;

הערה מינית מבזה או משפילה;

כשהמוטרד הינו קטין או חסר ישע, והמטריד מבצע את ההטרדה תוך שימוש ביחסי תלות או מרות;

כאשר המטריד מבצע את ההטרדה תוך שימוש ביחסי מרות בעבודה, בטיפול או בלימודים.

נקודת המוצא היא, כי המוטרד במצבים מסוימים אינו יכול להראות היעדר עניין או שברור שאינו צריך להראות היעדר עניין, מכיוון שההטרדה בעליל אינה בטובתו (למשל כאשר ההטרדה מבזה או משפילה אדם בשל מינו או נטיותיו המיניות).

ברור אם כן, כי החוק קובע הגדרה רחבה אשר יכולה לתפוס מקרים רבים, אשר אינם נתפשים בעיני חלק ניכר מהציבור כהטרדה מינית אסורה.

לא מזמן קבע בית המשפט, כי אסיר אשר קרא לעובדת סוציאלית "כוסית", התכוון להחמיא לה ואין לראות בהערה שלו הערה מבזה, אשר עולה כדי הטרדה מינית. אכן, מפסק הדין אפשר לראות לכאורה הכשר למילה "כוסית" גם בנסיבות אחרות. ואולם, דעתי היא כי עצם העובדה שהאסיר נזרק מתוכנית גמילה מסמים עקב ה"מחמאה", היא שהביאה את בית המשפט לקביעה כי אין מדובר בהטרדה מינית, ולכן ספק האם הערה כמו "כוסית" בנסיבות אחרות הייתה מסתיימת בתוצאה זהה.

מכאן נחזור שוב לשאלה מה הן הגבולות של החיזור הלגיטימי (בין אם הוא למטרות רומנטיות או קצרות טווח)?

מן האמור לעיל ברור שכל פניה בעלת אופי מיני, הבאה לאחר שנשוא הפניה הראה חוסר עניין באופי ההערה, תיחשב הטרדה מינית אסורה, כך גם אסור לערב מרות ו/או סמכות שיש לפונה על האדם נשוא הפניה, במסגרת הפניה או ההצעה המינית.

סביר להניח כי האמור לעיל מהווה מענה חלקי ביותר לשאלה מה מותר ומה אסור, אך אם הייתי נדרש לתת כלל אצבע באשר לשאלה האם התנהגות מינית מסוימת אסורה או מותרת על-פי החוק, הייתי ממליץ לכולנו לשאול האם היינו מסכימים להתנהגות זו כלפי בן/ת משפחתנו או כלפי מישהו/י אחר/ת הקרוב/ה לליבנו, אם לא, יתכן וגם החוק יראה בכך מעשה פסול.

כדי שלא להתעלם מ-80% מהנשים, אשר על פי מחקרים עוברות לפחות פעם אחת בחייהן הטרדה מינית, ואחוז מסוים של גברים שגם עוברים הטרדות מיניות, אציין, כי החוק למניעת הטרדה מינית מעבר להיותו חוק פלילי, מקנה לקורבן כלים רבי משקל כלפי המטריד, בהם סעד של פיצויים עד לסך של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק.

כמו כן, החוק הנ"ל מחייב מעבידים לנקוט אמצעים למניעת הטרדות מיניות ולסיוע לעובד אשר עבר הטרדה. מעביד אשר אינו עושה כן עלול לשלם לא מעט כסף מכיסו, כמו גם לעבור עבירה פלילית.

על כן, מי שעובר או עבר הטרדה מינית, אל יאמר נואש ויפנה לסיוע משפטי.