פס"ד יהודה משי זהב נ' עלי שלכת בע"מ

בשא (י-ם) 12770/08   יהודה משי זהב נ' עלי שלכת בע"מ

בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים בשא012770/08

ת.א.  11961/08 לפני:כב' השופט עודד שחםתאריך:07/04/2009

בעניין: 1. יהודה משי זהב

2. ארגון ידידי עמותת זק"א

3. זק"א – חסד של אמת-ארגון בינלאומי לאיתור חילוץ והצלה בע"מ  ע"י ב"כעו"ד מיכל עמאר המבקשים נ  ג  ד  1. עלי שלכת בע"מ

2. אלון נתיב  ע"י ב"כעו"ד יצחק פינק ו/או עו"ד אלון פוגלהמשיבים

ספרות:

מ' דויטש, עוולות מסחריות וסודות מסחר (תשס"ב)

החלטה

בפניי בקשה להשיב על שאלון ולגילוי מסמכים.

  1. עניינה של התביעה בטענות לפרסומים שונים של הנתבעים הנוגעים לתובעים ולבית הלוויות אותו הם מנהלים. במוקד מצוי מתקן של החברה התובעת, אשר שימש על פי הטענה לשריפת גופות, ואשר הוצת. על פי הנטען בכתב התביעה נאמר בפרסומים בין היתר, כי התובע מוכן לשרוף את גופות הוריו עבור בצע כסף; כי התובע מוכן למכור את נשמתו; כי התובע מוכר את נשמתו לשטן עבור בצע כסף; כי מי ששורף גופות של אנשים מתים מוכן לשרוף גם אנשים חיים; כי קיים חשד ששריפת המתקן הייתה מטעמי ביטוח; וכי התובע אינו פחות גרוע מאשר עורך דין שגנב את כספי ניצולי השואה.

— סוף עמוד 1 —

  1. (א) בשאלון נשוא הבקשה הועלו שאלות לגבי עניינים שונים, ובכלל זה המועד בו הוקם המתקן האמור; מה הוצהר במטרות ההתאגדות של התובעת בקשר לשימוש שייעשה בו; מה סוג הקרקע עליו הוקם; מה נמסר לבעלי הקרקע לגבי המתקן; האם היו אישורים כדין להפעלתו; מה השירותים המסופקים על ידי התובעים למעט שריפת גופות; מה התעריפים הנגבים על ידיהם; כמה אנשים מועסקים בתובעת; מה שכרם; מה מחזור ההכנסות השנתי של התובעים כתוצאה מהפעלת המתקן; כמה אנשים השתמשו בשירותי התובעים מאז הוקם המתקן; כמה גופות בממוצע נשרפות בשנה במתקן; מה נעשה באפר הנותר לאחר שריפת הגופה; האם התובעת מוכרת כגוף מורשה לענייני קבורה לפי חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] תשל"א – 1971; ומי הגופים העומדים מאחורי התובעים.

(ב) בבקשה לגילוי מסמכים התבקשו רישיון עסק, רישיון על פי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, רישיון קבורה לפי חוק שירותי הדת, חוזי שכירות, אישור ניהול פנקסי חשבונות לפי חוק עסקאות גופים ציבוריים (אכיפת ניהול חשבונות ותשלום חובות מס) התשל"ו – 1976, ופירוט עובדים המועסקים על ידי המשיבים, אישורי 101 ואישורים של המוסד לביטוח לאומי.

  1. (א) עיינתי בכתב התביעה ובכתב ההגנה. החומר המבוקש אינו רלוונטי בחלקו הגדול לבירור ההליך, גם על פי המבחנים הרחבים הנוהגים בסוגיית הרלוונטיות בשלב גילוי המסמכים. תוכן הפרסומים נשוא התביעה אינו נוגע, ולו באופן עקיף או מרוחק, בחלק ניכר מן המידע המבוקש או המסמכים המבוקשים. בהקשר זה, העובדה כי הנתבעים מעלים בכתב ההגנה טענות כלשהן הנוגעות לחומר המבוקש אינה מעלה ואינה מורידה. הטעם לכך הוא, שאין במרבית הנתונים המבוקשים כדי להקרין, ולו בדוחק, על הגנה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, העשויה להיות רלוונטית במקרה זה לפרסום.

(ב) טוענים הנתבעים, כי החומר הנוגע לחוקיות פעילותם של הנתבעים היא בעלת חשיבות "ראשונה במעלה". ברם, אין הם מבהירים, כיצד עניין זה רלוונטי, ולו בדוחק, לתוכן הפרסומים נשוא התביעה או להגנה על פי חוק איסור לשון הרע, העשויה לחול על המקרה. גם טענת הנתבעים, כי הפרסומים הם בבחינת מחאה ציבורית לגיטימית, אינה מלמדת על רלוונטיות של החומר הנוגע לחוקיות פעילותו של המתקן, בהינתן תוכן הפרסומים כפי שעמדתי עליו בתמצית לעיל. אף עיון בכתב ההגנה אינו מצביע על קשר, ולו לכאורה, בין נושא זה ובין הפרסומים.

— סוף עמוד 2 —

(ג) חריג אחד לכך הוא השאלה מה נעשה באפר הנותר לאחר שריפת הגופה (שאלה 16 לשאלון). עניין זה יכול להיות בעל נגיעה, הגם שעקיפה, לטענות שבכתב ההגנה. על התובעים להשיב לשאלה זו.

(ד) חריג אחר לכך הוא המידע הנוגע לנתונים אודות המצב הכלכלי של העסק. לכאורה, חומר זה הוא רלוונטי לעניין. זאת, נוכח תוכנם של חלק מן הפרסומים, בהם עולה טענה בדבר אפשרות כי התובע סבל מ"חוסר פרנסה" בקשר למתקן, וכי לא סבל מ"עודף קליינטים".

  1. על רקע זה עולה במקרה זה טענת התובעים בדבר סוד מסחרי. נקודת המוצא לדיון מצויה בהוראת סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט – 1999 (להלן – חוק עוולות מסחריות). הוראה זו קובעת, כי

"'סוד מסחרי', 'סוד' – מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו"

  1. (א) על רקע זה, יש לקבוע כי חלק מן העניינים לגביהם נשאלו התובעים אינם מהווים סוד מסחרי. השירותים המסופקים אינם סוד מסחרי (שאלה 10), באשר הם מסופקים, כך יש להניח, לכל דורש. התעריפים הנגבים על ידי התובעים (שאלה מס' 11) אינם סוד מסחרי, באשר מדובר במידע הנגיש לכל לקוח פוטנציאלי מן הציבור. הוא הדין במספר האנשים המועסקים על ידי התובעים, עניין אשר לגביו הוזכר נתון בכתבה על התובעים אשר צורפה לאחת מתגובות המבקשים (שאלה מס' 12).

(ב) לעומת זאת, המידע לעניין שכרם (הכולל) של העובדים (שאלה מספר 12 הנ"ל), ולעניין מחזור ההכנסות השנתי (שאלה מספר 13), עשויה להיות סוד מסחרי. הוא הדין בשאלות 14 ו – 15, שעניינן מספר המשתמשים בשירותי המשיבים. מדובר בפרטים העשויים לשפוך אור על מצבם הכלכלי של התובעים. המידע אינו נחלת הרבים. הוא אינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים. סודיותו עשויה להקנות לבעליו יתרון עסקי. המדובר, אפוא, בסוד מסחרי.

— סוף עמוד 3 —

  1. סעיף 23(א) לחוק קובע, כי בית משפט רשאי, מיוזמתו או על פי בקשה, לתת צו על מנת להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם. סעיף 23(ב) קובע, כי בית משפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי סעיף 23(ג) לחוק מוסיף וקובע, כי בהליך משפטי בעניין אזרחי, רשאי בית המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי. סמכות זו מותנית בשני תנאים עיקריים: (א) בכך שבית המשפט ראה כי העניין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, ו – (ב) כי בית המשפט השתכנע כי במתן הצו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב) אין כדי להגן על הסוד המסחרי.
  1. (א) הוראה זו חלה על כל ראיה. היא חלה גם על תשובות לשאלון. אכן, תשובות לשאלון ניתנות בתצהיר. תצהיר הוא דרך של מתן עדות. ממילא הוא מהווה ראייה. גם על רקע זה יש לומר, כי הוראת סעיף 23, העוסקת בגילוי ראיות אשר יש בהן משום סוד מסחרי. חלה על העניין שבפניי. אוסיף, כי פירוש אחר נוטה לרוקן את הוראת סעיף 23 מתוכן, שכן הוא עשוי לאפשר לעקוף את המנגנון שנקבע בה, בדרך של הצגת שאלון במקום בקשה לגילוי מסמכים. בפירוש כזה אין כל טעם (ראו בהקשר זה מ' דויטש, עוולות מסחריות וסודות מסחר, תשס"ב – 2002, בעמודים 783, 791).

(ב) נקודת המוצא של הוראת סעיף 23 היא העדרו של חיסיון. היא מבטאת מגמה מצמצמת של המחוקק ביחס לסוד המסחרי (ראו דויטש, בעמוד 788, ה"ש 744). על הטוען לחיסיון, מוטל הנטל לשכנע כי העניין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק. מוטל עליו גם לשכנע, כי חלופות אחרות, אשר יש בהן פגיעה פחותה בגילוי הראיה, אין בהן די (שם, בעמוד 782). בכך, ניתן ביטוי לעיקרון המידתיות (ראו החלטת כב' השופטת דורנר ברע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ (2002) בפיסקה 7). יוצא, כי יש לשקול תחילה האם ניתן להגן באופן מניח את הדעת על הסוד המסחרי, תוך שימוש באמצעים הקבועים בסעיפים 23(א) ו – (ב).

(ג) בהקשר זה, תחילה על המבקש לחשוף את הסוד  לבסס שני יסודות עיקריים: רלוונטיות וצורך (ראו דויטש, בעמוד 787 לספרו הנ"ל). הרלוונטיות במקרה זה עולה מכך, שבפרסומים אשר צוטטו בכתב התביעה קיימת התייחסות מפורשת למצבם הכלכלי של התובעים. עוצמתה של הרלוונטיות

— סוף עמוד 4 —

היא, להערכתי, בינונית. עם זאת, נוכח העולה מן הפרסום המצוטט בכתב התביעה, קיים צורך במסירת המידע המבוקש.

  1. (א) על רקע זה יש לשקול את השימוש באמצעים המפורטים בסעיפים 23(א) ו – (ב). בהקשר זה קיימת קשת רחבה של אמצעים. הם כוללים איסור פרסום. הם כוללים צו המורה "…. לצד שכנגד להימנע מכל שימוש בסוד שלא למטרות ההוכחה בהליך, להגביל את מיהות בעלי התפקידים מטעם מבקש הגילוי הרשאים לגשת למידע, לאסור על הכנת עותקים מן המסמכים, למנות את עורך הדין של הצד שכנגד כנאמן לשמירה על המסמכים, ולחייב את מבקש הגילוי להפקיד ערובה מתאימה למקרה שהסוד ידלוף" (שם, בעמוד 794). כמו כן, ניתן לשקול מתן צו לפיו "…. העברת המידע הנדון לפרקליטו של הצד שכנגד בלבד, 'לעיניו בלבד', כאשר נאסר על הפרקליט, בהחלטה, להעביר את המידע ללקוחו" (עמוד 795).

(ב) אשר לאופן הפעלת שיקול הדעת בבחירת האמצעים האמורים, בעניין ויטלזון הנ"ל עמד בית המשפט העליון על מספר הנחיות. נקבע, כי ככלל קיימת זיקה ישירה בין התשתית הראייתית שהונחה לביסוס התביעה, ובין היקף הגילוי בו יחויב בעל הסוד המסחרי ואופיים של הסדרי הגילוי (בפיסקה 8). נקבע גם כי היקף הגילוי עשוי להיות מושפע גם מקיומן של ראיות חלופיות בידי התובע להוכחת טענותיו (שם, שם). בית המשפט הוסיף, כי "לבסוף, על בית-המשפט לעצב את הסדר הגילוי בהתחשב גם בשיקולים נורמטיביים, שבמרכזם ההשפעה האפשרית שתהיה להיקף הגילוי שייקבע, על היערכות בעלי-דין מראש, עוד בטרם נתגלע הסכסוך ביניהם, לצבירת ראיות, העשויות להקל בדיעבד על בירור הסכסוך. על הכלל המשפטי להיות מעוצב אפוא כך שיגרום לצדדים לפעול מלכתחילה לצמצום הפער הראייתי שעימו נדרש להתמודד בדיעבד בית-המשפט לצורך יישוב הסכסוך".

(ג) כן יש לתת את הדעת על עוצמת האינטרס של בעל הסוד המסחרי. בהקשר זה, צויין כי עוצמתו של האינטרס שעניינו הגנה על מידע "פנימי" של עסק, היא פחותה מזו של הגנה על מידע ביחס לתהליכים (ראו דויטש, בעמודים 790, 298). הוא הדין במקרה שבפניי.

— סוף עמוד 5 —

(ד) עוד יש לבחון, האם הוכח כי ייגרם נזק מהותי לעסק, בהעדר צו כאמור (בעמוד 792). ניתן לצאת מהנחה, כי נזק מסוים עלול להיגרם, הגם שלא ברור כי המדובר בעסק הפועל בתחום תחרותי, באופן שעלול להיגרם לו נזק חמור.

(ה) בנוסף, על בית המשפט לתת את הדעת לסיכון של "שימוש לרעה בהליך הגילוי והעיון ככלי להשגתם של סודות מסחריים של אחר למטרות בלתי כשרות" (רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן ישראל בע"מ, פ"ד נח(1) 97). מן ההחלטה באותה פרשה עולה, כי עוד קודם להפעלת שיקול הדעת בדבר מתן צווי הגנה, יש לתחום את העיון והגילוי ל"… מסמכים שהם רלוונטיים לתובענה, ואשר הינם הכרחיים לבירורה. אכן, לעתים קרובות הפגיעה בסודות מסחר היא הכרחית להבטחת יעילות הליך הגילוי והעיון, ברם לנגד עיני ביתהמשפט חייב לעמוד כל העת הרצון לצמצם ככל האפשר פגיעה זו".

  1. בכל הנוגע לצו איסור פרסום, נקודת המוצא היא פומביות הדיון. סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה קובע את עיקרון הפומביות כעיקרון בעל מעמד חוקתי. סגירת דלתיים, או איסור פרסום, הם חריג לכך. לעובדה זו השפעה על שיקול הדעת המופעל במתן צו איסור פרסום. בהקשר זה יש להעיר, כי הסמכות להורות על איסור הפרסום על מנת למנוע חשיפתו של סוד מסחרי עולה גם מהוראות חוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984. סעיף 68(ב)(8) לחוק בתי המשפט קובע כי הגנה על סוד מסחרי היא עילה להורות על דיון בדלתיים סגורות. אם בית המשפט מורה על כך, נובע מכך איסור פרסום על ההליך (סעיף 70(א) לחוק), בכפוף לשיקול דעת בית המשפט.

(ב) בספרות הובעה הדעה, כי יש להשתמש ביד רחבה בסמכות לאסור פרסום הקבועה בחוק העוולות המסחריות, חרף העובדה שמדובר בחריג לכלל של פומביות הדיון (בספרו הנ"ל של דויטש, בעמוד 802). הטעם לכך הוא, כי האינטרס הציבורי בפומביות הדיון אינו מהווה תכלית ראויה המאפשרת את הפקעת הקניין, אלא במקרים חריגים (שם, שם). דומה, כי עמדה זו אינה מתיישבת לגמרי עם המסגרת הנורמטיבית הנוגעת לעקרון פומביות הדיון. עם זאת, היא עשויה להיות מוצדקת מקום בו קיימת הצדקה איתנה להגנה על הסוד המסחרי. יש בה כדי לבטא גם את הצורך לשקול את איסור הפרסום, כחלופה פוגעת פחות, הן בצד שכנגד והן באינטרס הציבורי של עשיית צדק, מן החלופה של קביעת חיסיון.

— סוף עמוד 6 —

  1. (א) כאמור לעיל, יסודות הרלוונטיות והצורך עולים בנסיבות העניין. עוצמתם גבוהה. יש להורות על מתן תשובות לשאלות הנזכרות, גם בהינתן הגישה המבקשת לצמצם ככל הניתן את הפגיעה בסוד המסחרי. לפיכך, יש להיעתר לבקשה, לגבי העניינים שנזכרו לעיל, תוך נקיטת אמצעים מתאימים, על מנת להגן על הסודות המסחריים נשוא השאלות הנזכרות לעיל.

(ב) אני סבור, כי קיימים בנמצא סעדים אפקטיביים, אשר יש בהם כדי למזער את הסיכון לדליפת מידע כתוצאה מהיעתרות לבקשה, ולהעמידו על מימדים סבירים. המדובר, בנסיבותיו של עניין זה, על: (א) צו איסור פרסום על התשובות שיינתנו. (ב) צו האוסר על שימוש בתשובות שיינתנו מחוץ להליך זה. (ג) צו המורה כי התשובות שיינתנו יימסרו לעיון בא כוח הנתבעים בלבד. בדרך זו יושג איזון בין השאיפה למנוע את דליפת המידע, ובין הצורך להבטיח שהמידע יימסר באופן המאפשר ניהול מיטבי של ההליך מטעם הנתבעים. האיזון מביא בחשבון גם את העובדה, שהטענה בדבר מצבם הכלכלי של התובעים והחשד שהועלה בהקשר זה הועלו בפרסומים, לכאורה, ללא שהובאה לביסוסם תשתית ממשית. במצב זה יש, בשלב הנוכחי, הצדקה להגבלה ממשית על חוג מקבליו של המידע האמור.

  1. נוכח מסקנה זו, אין צורך להידרש בפירוט לשאלת הטלתו של חיסיון על המידע המבוקש. גם לא הוצג בפניי טיעון מסודר מטעם התובעים לעניין זה. אזכיר, כי השאלות מתייחסות לעניינים הנטענים בכתב התביעה עצמו. עוצמת הסוד המסחרי אינה מן הגבוהות. במצב זה, אינטרס גילוי האמת גובר בנסיבות העניין על האינטרס של בעל הסוד בשמירה עליו (ראו לעימות בין אינטרסים אלה בספרו הנ"ל של דויטש, בעמוד 778).
  2. יוצא, כי הבקשה מתקבלת בחלקה. התובעים ישיבו לשאלות 10 ו – 11 ו –16 לשאלון. כמו כן, ימסרו, בכפוף לצווים כמפורט בפיסקה 10(ב) לעיל, מהו סך המשכורות המשולם על ידי ההתאגדות, ומהו מחזור ההכנסות השנתי שלה, וישיבו על השאלות לעניין היקף השימוש בשירותי התובעים (שאלות 12 עד 15).
  3. עד עתה התייחסתי לנושא השאלון. לגבי גילוי מסמכים, לא מצאתי הצדקה מספקת, גם על פי המבחנים המרחיבים החלים על העניין, למסירת איזה מן המסמכים שפורטו בבקשה לעניין גילוי מסמכים. עם זאת, הן לעניין השאלון והן לעניין המסמכים, אינני מחווה דעה על הרלוונטיות של פריטים כאלה ואחרים לשלב של בירור הנזק, אם וככל ששלב כזה יידרש בתיק זה.

— סוף עמוד 7 —

  1. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות בבקשה זו. התשובות יימסרו עד ליום 2.5.09.

עודד שחם 54678313-12770/08

5129371

54678313ניתנה היום י"ג בניסן, תשס"ט (7 באפריל 2009) בהעדר הצדדים.

עודד שחם, שופט