Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility
duns100_2023

בשנים האחרונות הפצת סרטונים מיניים ואינטימיים הפך להיות לדבר כמעט שבשגרה. מעשה זה זכה לכינוי "פורנו נקמה", כאשר הכוונה היא שהמפרסם "נוקם" באלו המצולמים בסרטון המיני או האינטימי, ע"י פרסומו.

המפרסם יכול להיות בן זוג לשעבר, או בעל אינטרס אחר, שאינו צד לאקט המיני בסרטון, אך בעל עניין בפגיעה במישהו המופיע בסרטון או בצד שלישי אחר, שיכול להיפגע מהפרסום.

בסקירה זו נסביר את המצב המשפטי בישראל, וניתן מספר טיפים כיצד לפעול לצורך מתן עזרה למי שפרטיותו נפגעה מסרטונים שכאלו. כמו כן, נספק מידע משפטי למי שלכאורה ביצע הפרסום ומעוניין לנסות ו"להחזיר את השד בחזרה לבקבוק", דהיינו, להקטין את נזקי הנפגע, ולהקטין חשיפה משפטית. כמובן שאיננו תומכים בהפצת סרטונים מיניים במטרה לפגוע, אך מטבע תפקידינו כעו"ד, אנו מייצגים את שני הצדדים.

החוק בישראל והאיסור על הפצת סרטונים (או סרטים) מיניים באופן פוגעני

החוקים החלים בישראל בנושא הפצת סרטונים מיניים הינם החוקים הבאים:

חוק איסור לשון הרע;

חוק הגנת הפרטיות;

חוק למניעת הטרדה מינית.

סעיף 214 – 214א לחוק העונשין – פרסום תועבה.

ככל ונסקור את כל האמור בחוקים הללו, נאריך שלא לצורך. ועל כן, נקצר ונאמר, כי כיום (ינואר 2014) הדין בישראל קובע כי הפצת סרטונים מיניים ללא הסכמת המשתתפים בסרטון מהווה עבירה פלילית, ועוולה אזרחית.

במישור הפלילי,  המבצע של הפרסום וגם מפרסמי המשנה (אלו שהעבירו הלאה, גם אם פעלו בקלות דעת), חשופים לעונש של עד 5 שנות מאסר. בפועל, חריגים עד מאוד המקרים בהם נגזרו בפועל עונשי מאסר על אלו שביצעו פרסומים שכאלו, וכך גם הגשת כתבי אישום בגין הפצת סרטונים מיניים נעשית במקרים הקשים יותר.

במישור האזרחי, מי שמ  די לתמצת חוקים אלו, ולא לפרט יתר המידה שלא לצורך,

 

 

כתיבת תגובה