האם מותר לפטר עובד שכתב בפייסבוק שהוא תומך ב"מוות לערבים" או תומך במפלגות שהוצאו מחוץ לחוק (למשל תנועות כך, או חמאס).

 

בעוד חודשיים ייערכו הבחירות לכנסת, וככל הנראה, הן יהיו בוטות וחריפות מתמיד.

בעידן טכנולוגי ומתקדם בו אנשים משתפים את הציבור במידע אישי/פרטי אודותם, עובדים רבים מציינים את מקום העבודה שלהם בדף הפייסבוק, מעלים תמונות ומקשרים עצמם למקום עבודתם. לעיתים, פרסומים שהעובד מבצע בפרופיל הפרטי שלו, עלולים להתפרסם, כאשר הציבור מזהה את העובד/המפרסם עם מותג המעסיק.

הישראלים נוטים לתת דרור ללשונם באינטרנט, ללא מחשבה נוספת מי עלול להיחשף לזה,  וללא חשש שמא ה"פרסום" – יופץ בהפצה המונית בפייסבוק גם אל קהלים גדולים אחרים.

כך גם השיח הפוליטי והציבורי בישראל אינו מאופק בלשון המעטה. לא פעם אנשים מתבטאים בפייסבוק בצורה בוטה וקיצונית הן בפן הפוליטי, והן בפן החברתי.

מה קורה כאשר פלוני אשר מציג עצמו כמנהל בכיר בחברה מפורסמת  כותב בדף הפייסבוק שלו ביטוי כמו "מוות לערבים" או "כל אישה שמתלבשת בצורה פרובוקטיבית, מבקשת את זה".

הדוגמה להלן, קרתה ללקוח שמשרדנו מייצג, בעלים של בית קפה, גילה בזמן מבצע צוק איתן, כי אחראי המשמרת שעבד אצלו במשך 5 שנים, פרסם בדף הפייסבוק שלו כי "להרוג חיילי צה"ל זה לא פעולת טרור, מאחר וצה"ל רוצח ילדים, ובכלל חיילים הם מטרה לגיטימית". לא זו בלבד אלא הוא זיהה ששם העסק שלו מתנוסס בגאון ליד הפרסום.

מספר דקות לאחר גילוי הפרסום, התקשרו לקוחות זועמים, איימו בחרם, ודרשו את פיטורי העובד, שעה קלה לאחר הפרסום, התקשרו גם עיתונאים וביקשו את תגובת בית הקפה לפרסום, בעל בית הקפה הגיב כי בית הקפה בוודאי תומך בחיילי צה"ל, והעובד שהתבטא כך, יפוטר לאלתר.

למחרת, הגיע אחראי המשמרת, ובעל הבית הודיע לו כי נוכח התבטאויותיו הקשות, הוא מפוטר.

עבר שבוע והוא קיבל כתב תביעה ע"ס של 300,000 ₪,  בבקשת אחראי המשמרת להוציא צו מניעה נגד פיטוריו ללא שימוע, תוך פגיעה בחופש הביטוי שלו.

מקרים כאלו קורים ונראה שבבחירות הקרובות הן יחזרו ויקרו, ליותר ויותר עסקים.

האם מותר לפטר עובד שהתבטא בצורה בוטה ואולי אף אלימה בפייסבוק

מצד אחד, ישראל כמו מדינות דמוקרטיות רבות, מקדשת את חופש הביטוי, ומכירה בזכות לפרטיות.

במסגרת זכויות אלו, המעסיק אינו רשאי להגביל את פעילותו הפוליטית של העובד, או להגביל את זכות הביטוי שלו, למעט חריגים: חיילים, שוטרים, שופטים, ונושאי משרה בכירים ברשויות הציבוריות, אינם רשאים להביע דעות פוליטיות או להשתתף בפעילות ציבורית פומבית.

מצד שני, יש התבטאויות קיצוניות של עובדים, אשר משויכות ומוקרנות אל העסק, ואי אפשר להפריד בין העובד בזמן העבודה, לבין המפרסם הבוטה והמשתלח בפייסבוק.

אך היכן באמת עובר הגבול? כנראה שלמעסיק הממוצע לא ממש אכפת אם עובדיו יפרסמו בפייסבוק כי הם תומכים במפלגות ימין או שמאל, אך כן יהיה אכפת לו אם יפרסמו דברי הסתה וגזענות

בתי המשפט בישראל, מתמודדים עם מצבים אלו בקושי רב, שכן אין בישראל חקיקה המסדירה את חופש הביטוי בצורה ברורה ומסודרת.

עם זאת, אפשר להתוות כמה כללי זהירות.

למעסיקים מומלץ לקבוע בהסכמי העבודה, כי כאשר העובד לובש את בגדי המעסיק ו/או משייך עצמו עם שם העסק/לוגו, עליו לקיים קוד התנהגות הנהוג בבית העסק, וחל איסור להשתתף בפעילות פוליטית/ציבורית בהיות העובד לובש את בגדי העסק או לשייך את בית העסק לפעילות הציבורית/פוליטית. בהתקיים שהבהיר המעסיק בהסכם העבודה, את האיסורים לעיל, נראה שיהיה קל יותר למעסיק להצדיק משפטית, פיטורי עובד במקרי קיצון.

לסיכום, מומלץ לכל אדם, לשקול היטב מה הוא מפרסם באינטרנט. אכן, זכותו של כל אדם לבטא את דעותיו הפוליטיות, קיצוניות ככל שיהיו, אולם ראוי לזכור, כי הפרת חוק האוסר על הסתה לגזענות וטרור, מקנה לא רק סנקציות פליליות, אלא מאפשר בנסיבות מסוימות גם למעסיק לסיים העסקת עובד או לא להעסיק אותו אם עבר לכאורה עבירות פליליות.