תיקון חדש לחוק הגנת הצרכן מקנה לצרכנים פיצוי ללא הוכחת נזק בתביעות נגד בעלי עסקים, שאינם מקיימים את החוק.
יותר ויותר חוקים מקבלים שיניים על-ידי תיקון שכזה, ובכך מקווה המחוקק, להביא לאכיפה אזרחית של חוקים, וליצור הרתעה בקרב העבריינים.
כך למשל, בעוד פחות מחודש, יכנס לתוקפו התיקון לחוק מניעת העישון במקומות ציבוריים, המסמיך את בתי המשפט האזרחיים לפסוק לנפגעים פיצויים ללא הוכחת נזק. גם כאן, הכוונה היא להביא לאכיפת חוק חשוב, שאי קיומו המוחלט על ידי הרשויות מביא לאבידות בנפש, ולנזקים כבדים ל-75% מהציבור שאינו מעשן.
"כבדותה ואיטיותה של פעולת הרשויות מצדיקה לפתוח פתח ל"אכיפה אזרחית", כך שהאזרח האכפתי…יוכל להשפיע אף הוא לתקנת הרבים". דברים אלו נכתבו לפני כשנתיים על-ידי, לא אחר מאשר, שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, מי שבתפקידו הקודם כיועץ המשפטי לממשלה, היה אחראי על אכיפת החוקים בישראל על-ידי הרשויות.
דבריו של השופט רובינשטיין מבטאים מגמה המכונה "הפרטת האכיפה". במילים אחרות, האצלת סמכות האכיפה של החוק, מהרשויות לידי האזרח. מקורותיה מצויים גם בחוק הפלילי המאפשר לקורבן, שלא באמצעות המשטרה או מערכת התביעה הציבורית, להגיש תביעה פלילית פרטית נגד העבריין בעבירות כגון, לשון הרע, תקיפה ואיומים. כלומר, לשכור עו"ד פרטי, אשר יפתח בשם הקורבן הליך פלילי נגד העבריין, כשבית המשפט מוסמך להטיל עונש מאסר ומעצר עד תום ההליכים בדומה לתביעה פלילית המנוהלת על-ידי המדינה.
ברושם ראשוני אפשר לומר: "מגמה מבורכת", האזרח האכפתי יעשה את עבודתן של הרשויות, ובכך כל האזרחים והרשויות יצאו נשכרים. אלא מה, "הפרטת האכיפה" במדינתנו, שימשה בשנים האחרונות כאמתלה בידי הרשויות לאי-אכיפה מצידן, והיא משתרשת בתפישה המחשבתית של עובדי ציבור, אשר תכלית תפקידם היא לבצע אכיפת חוקים.
במקרים קיצוניים מדובר אף בהפקרת הציבור. כעו"ד, אני נתקל מדי יום באזרחים, אשר פונים לעזרתה של המשטרה כקורבנות עבירה פלילית וזוכים לתשובה "תפנה לעו"ד". כך למשל, דייר בבית משותף, אשר בעט בדלת ביתה של שכנתו, וניסה לפרוץ פנימה כשהוא צורח "אני ארצח אותך", עוכב על-ידי המשטרה ושוחרר לביתו כעבור שעתיים. סגן מפקד תחנת המשטרה אמר לי: אתה כעורך דינה של המתלוננת יכול להוציא נגדו צו הרחקה, ולהגיש בשמה תביעה פלילית פרטית. קצין משטרה אחר, מבלי להתבלבל, אף הציע לי לשכור שומר פרטי, כדי שהשכן האלים לא יחזור על מעשיו.
המשטרה אינה הגוף היחידי בו "הפרטת האכיפה" השתקעה בתודעה של עובדיו. פעם במדינתנו, חוקי העבודה היו נאכפים על-ידי הרשויות, כפי שאמור להיות. פקחי משרד העבודה היו מבצעים בדיקות פתע במקומות העבודה כדי לבחון, האם זכויות העובדים מקוימות כחוק. במידת הצורך, הרשויות עצמן היו פותחות בהליכים משפטיים נגד מעסיקים. היום כמעט ואין פיקוח של הרשויות, אלא רק תביעות פרטיות בבתי הדין לעבודה, שאמנם נגישים באופן יחסי עבור תובעים בלתי מיוצגים, אך לא יתכן שיהוו תחליף לפיקוח הרשויות.
אכיפה אזרחית כשלעצמה הינה דבר חיובי. היא מהווה כלי אפקטיבי נוסף להרתיע את אלו שעוברים על החוק, בין אם מדובר בעבירה חמורה ובין אם לאו. אלא, שבמצב הנוכחי, בו היא הפכה לטיעון מצידן של הרשויות ועובדיהן לצמצום האכיפה של הרשות, ולעיתים אף להעדרה המוחלט, מדובר בתופעה מסוכנת. ראוי לזכור, שישנם אזרחים רבים שאינם יודעים את זכויותיהם, אינם בעלי המשאבים לדרוש את קיומם או שפשוט מאד אין להם את הרצון והאנרגיה הנפשית להשחית את זמנם וכספם בבתי המשפט.
ההפחתה המתמשכת באכיפה של חוקים על-ידי הרשויות, היא פגיעה קשה בזכויות אדם של האוכלוסיות החלשות ומעמד הביניים, אשר על-פי רוב אינם חמושים בעורכי-דין, שילחמו עבורם. עוד יבוא היום ויצוצו בישראל גופים פרטיים, חלקם חוקיים וחלקם לא, אשר יבצעו "אכיפה פרטית" של חוקים עבור האזרח הישר, שפשוט התייאש מלפנות לרשויות.
דמיינו לעצמכם, שברוח מתן פיצויים ככלי הרתעה והכוונת התנהגות, נחוקק חוק, המקנה לאזרח פיצויים ללא הוכחת נזק, על כך שפנה לרשויות ולא זכה לעזרה המגיעה לו. האם בתי המשפט יעמדו בעומס?