האם מותר לפרסום באתר אחר תוכן שמשודר ב RSS?
האם בעל אתר אינטרנט א' יכול לתבוע פיצויים על-פי חוק זכות יוצרים מבעל אתר ב', אשר פרסם תכני RSS שבעל אתר א' שידר?
ביום 29.1.2013 נתן בית משפט השלום בפ"ת בפסק דינה של כב' השופטת אושרית רוטקוף הכרעה בסוגית פרסום תכני RSS של אתר מקור, באתר מתחרה.
רבים מבעלי אתרי אינטרנט שונים ובלוגים, מקיימים באתר שלהם שידורי RSS, מתוך מחשבה: "זה לא מזיק וזה חינם, אז למה לא?!"
אלא מאי, ישנם אתרים שונים, אשר ממטרות איסוף תוכן נוטים לפרסם את התכנים שאתרים אחרים משדרים ברסס (RSS). כך יוצא, שלפתע אדם שכתב מאמר מוצא את חלק מן המאמר כפי שהתיר שידורו ב RSS באתר אחר, מבלי שנתן את דעתו לכך בצורה מפורשת (יתכנו גם מקרי קיצון בהם מלוא התוכן יוצג באתר המתחרה, אם בעל אתר המקור הגדיר ב RSS כי ישודר מלוא המאמר).
בית המשפט השלום בפ"ת פסק, כי הפעלת שירותי RSS, יכולה להכשיל אח"כ את האפשרות של בעל אתר א' לתבוע פיצויים על-פי חוק זכויות יוצרים מבעל האתר ב', אשר פרסם והעתיק את התוכן ששודר ב RSS.
בטרם נציד את פסה"ד נציין, כי אין האמור לעיל מהווה חוות דעת משפטית, וכמו כן, פסק דין של בית המשפט השלום בפתח תקווה אינו מחייב ערכאות אחרות. בכל עניין מומלץ להתייעץ עם עורך דין זכויות יוצרים. לקביעת פגישת ייעוץ התקשרו: 03-5323650 או בדוא"ל: office@ophirlaw.com.
להלן פסה"ד:
בפני
כב' השופטת אשרית רוטקופף
תובע
תומר אפלדורף
על ידי עו"ד אפלבאום ואח'
נגד
נתבעים
1.יואב יצחק
2.עגל הזהב עיתונות בע"מ
על ידי עו"ד מושקט ואח'
פסק דין
רקע:
1. התובע, עו"ד במקצועו, הגיש כנגד הנתבעים תביעה על סך 200,000 ₪ וזאת בשל הפרה נטענת של זכויותיו על ידי הנתבעים, אשר לטענתו, העתיקו את יצירותיו לאתר אינטרנט בבעלותם ושליטתם וזאת, ללא קבלת רשות כדין.
לטענת התובע, העתקה זו נעשתה במשך זמן רב וכללה למעלה מ-60 יצירות של התובע.
עוד טוען התובע כי היצירות הועתקו בשלמותם, אך בצורה משובשת, תוך שילובן באתר האינטרנט של הנתבעים ויצירת מצג לפיו, היצירות הינן חלק אינטגראלי מן האתר.
בנוסף, שמו של התובע, מחבר היצירות, אשר הופיע בצמוד ליצירות נקשר עם האתר בניגוד לרצונו וללא הסכמתו.
טענות הצדדים:
טענות התביעה:
2. התובע כותב מזה כשלוש שנים יומן רשת (בלוג) תחת השם "תפוח ברשת" (להלן: "הבלוג").
לטענת התובע, במהלך השנים פרסם כ-100 רשימות שונות בנושאים מגוונים.
התובע פרסם מאמרים בפרט בנושא קניין רוחני, מחשבים ואינטרנט, פרי עטו.
במהלך חודש מרץ 2011 גילה התובע, לטענתו, כי רבות מיצירותיו מפורסמות במסגרת אתר חדשות "חדשות המחלקה הראשונה" (להלן: "האתר"), המתפרסם בכתובת אינטרנט www.news1.co.il.
3. הנתבע 1 הינו העורך הראשי של האתר והנתבעת 2 הינה הבעלים של האתר ולטענת התובע, היא החברה המפעילה את האתר (להלן: "הנתבעים").
4. לטענת התובע, הנתבעים החלו להעתיק את תכני הבלוג לאתר, כאשר לטענת התובע, הועתקו 61 מרשימותיו ב- 32 מועדים שונים, החל מתאריך 11.4.2010 או בסמוך לכך.
התובע טוען כי תוכני הבלוג הועתקו ולא באמצעות הפניה על ידי קישור לבלוג, אלא נוצר על ידי הנתבעים העתק נוסף של כל רשימה שהועתקה ושולבה באופן אינטגראלי בתוך האתר.
בכך עשו הנתבעים, לטענת התובע, שימוש בתכנים המועתקים במסגרת אתר המסחרי, המשמש לעשיית רווחים.
שימוש מסחרי זה בא לידי ביטוי לטענת התובע, אף בכך שהתכנים המועתקים פורסמו כשלצידם פרסומות רבות או מדורים פרסומיים וקישורים ממוניים.
עוד מוסיף וטוען התובע, כי הפרסומים אף היוו פגיעה בזכותו המוסרית של התובע שכן, הנתבעים פרסמו את רשימותיו של התובע באופן משובש ורשלני, אשר גרם לפגיעה במוניטין של התובע.
התובע טוען כי מרשימותיו נשמטו תמונות, תאריכי הפרסום היו שגויים כך שניתן היה לסבור כי התובע מפרסם רשימות בעניינים שזמן עבר זה מכבר ואינו מעודכן.
בנוסף, תכנים שהוסרו על ידי התובע מהבלוג, הופיעו באתר.
לטענת התובע, שמו הוסף באתר הנתבעים תחת הקטגוריה "פובליציסטים" כך שהקורא באתר יכול לסבור כי התובע מקושר עם האתר ומפרסם תוכן מטעמו. וזאת, לטענתו, בשל נוהג פסול של הנתבעים אשר קושרים את שמם של כותבים רבים לשמם שלהם, מבלי שיש להם זכות לעשות כן.
5. לאחר שהתובע גילה במקרה את דבר העתקה, הוא פנה לנתבעים בתאריך 23.3.2011 ודרש את הסרת התכנים מהאתר.
לטענת התובע, הנתבעים הודו בעצם העתקת הרשימות, הסירו את התכנים מהאתר עוד באותו היום, אך דחו את חבותם.
6. התובע טוען כי הרשימות הינן יצירות ספרותיות, בהתאם להגדרה בסעיף 1 לחוק זכות
יוצרים תשס"ח- 2007 (להלן: "החוק").
7. התובע טוען כי הינו יוצר יצירות ספרותיות, השקיע יצירתיות בכתיבתן והוא מהווה את המקור הבלעדי של הרשימות.
משכך, קמות לתובע זכות יוצרים וזכות מוסרית ביצירות מכח סעיפים 33 ו- 45 לחוק.
8. לטענת התובע, הנתבעים העתיקו את היצירות, העמידו אותן לרשות הציבור ושדרו אותן בצורה דיגיטאלית.
פעולות אלה מותרות מכח סעיף 11 לחוק, לבעל הזכות היוצרים ביצירה ספרותית בלבד וביצוען ללא הסכמת בעל הזכות, מהווה הפרה של זכות זו.
התובע טוען כי בסה"כ ביצעו הנתבעים 61 הפרות נפרדות של זכות היוצרים והיצירות.
9. עוד טוען התובע כי הופרה זכותו המוסרית כיוצר בהתאם לסעיף 46 לחוק וזאת מאחר והרשימות פורסמו על ידי הנתבעים באופן משובש שהיה בו כדי לפגוע בחזות היצירות, בתוכנן, בתקפותן ובחדשנותן.
עוד יש באופן פרסום זה כדי לפגוע בכבודו, בשמו של התובע ולהציגו כמי שכותב בעניינים שעבר זמנם וכמי שמציג את רשימותיו בצורה נחותה ובלתי אסטטית.
10. לטענת התובע, קיימים 30 פרסומים הפוגעים בזכותו המוסרית בכך ששונה התאריך וכן, ישנם 14 פרסומים הפוגעים בזכותו המוסרית בכך שהושמטו מהן אלמנטים גרפים ויזואליים.
מאחר וקיימת חפיפה של פרסום אחד בו הופיעו שיבושים משני הסוגים, טוען התובע כי הנתבעים הפרו את זכותו המוסרית ב-43 יצירות.
12. התובע עותר לפסיקת פיצויים בגין כל הפרה בלא הוכחת נזק, כאשר התובע מעמיד את סכום הפיצוי הנתבע בגין כל ההפרות על סך 200,000 ₪ , אשר לטעמו מהווים פיצוי ראוי המשקלל גם את האינטרס ההרתעתי שבסעיפי החוק.
13. התובע אף טוען כי הנתבעים, במעשיהם, עשו עושר ולא במשפט על חשבון התובע והתובע זכאי להשבת הרווחים אשר צמחו להם.
התובע אינו מעריך סכום זה בסכום כספי ומשאיר לשיקול דעתו של בית המשפט את קביעת היקף הרווחים שצמחו לנתבעים כתוצאה ממעשיהם.
טענות הנתבעים:
14. הנתבעים טוענים כי באמצעות האתר הינם עושים שימוש בפרוטוקול RSS
-Really Simple Synd ication.
הנתבעים טוענים כי פעלו בתום לב, מתוך הבנה כי דרך פעולה זו מותרת וראויה ואף התובע, פעל בעצמו לאפשר משיכת תכנים מהבלוג מטעמיו הוא, לרבות רצונו להתפרסם ברבים.
15. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי השימוש ברשימות התובע היה במסגרת שימוש הוגן, בהתאם לסעיף 18 לחוק, אף אם לא נתנה רשות מהתובע ובלא תמורה.
16. התובע נתן, באמצעות פרוטוקול ה-RSS הרשאה כללית לכל ד יכפין למשוך את רשימותיו לאתרים אחרים הפועלים ברשת האינטרנט.
17. עוד טוענים הנתבעים, כי משיכת תכני התובע נעשתה במשך ימים ספורים בלבד, תכני התובע נדרשו על ידי גולשים בודדים ומשיכתם הופסקה מיד עם פניית התובע.
18. לטענת הנתבעים, הפצת תכנים באמצעות פרוטוקול ה-RSS מהווה בפועל הזמנה מצד בעל התוכן כלפי בעלי אתרים אחרים למשוך תכנים מאתרו לשם פרסומם.
שיטה זו, לטענת הנתבעים, ידועה ומוכרת ברחבי הרשת ומיליוני אתרים בארץ ובעולם משתמשים בכלי זה לשם הפצת תכנים.
כך נהנים כל הצדדים ובראש ובראשונה בעל אתר קטן, כדוגמת זה של התובע, שסיכוייו לזכות בפרסום קטנים ביותר, אלא אם כן, יפיץ תכניו באמצעות פרוטוקול RSS כפי שעשה התובע.
כך יכולים ליהנות גם כותבי בלוגים בעלי מקצועות חופשיים, כדוגמת התובע, בפרסום ללא תשלום כספי ובכך להגיע ללקוחות פוטנציאליים.
19. עוד טוענים הנתבעים כי בעל התוכן יכול לשלוט במבנה התכנים שהוא חפץ בהפצתם.
20. לטענת הנתבעים, טענת התובע כאילו התעשרו שלא כדין ועל חשבונו, הינה דמגוגיה זולה שכן, התובע לא הסתפק באתר הפרטי שהוא מנהל לעצמו אלא בחר לנצל כלי טכנולוגי כדוגמת פרוטוקולRSS כדי לזכות בפרסום חינם ולהגיע ללקוחות פוטנציאליים רבים ככל האפשר.
21. לטענת הנתבעים, התובע הוא זה אשר שיחרר לפרסום את מלא הפרסומים, לרבות הטקסט ולא רק כותרותיהם, בכך שלא יצר בבלוג תנאי שימוש אשר מכילים איסור מלעשות שימוש ברשימות שהוא עצמו הזמין לפרסם.
22. לטענת הנתבעים, רק לאחר הגשת התביעה הגביל התובע את השימוש בפרוטוקול ה-RSS.
23. הנתבעים מדגישים כי לא נעשה כל שימוש מסחרי בבלוג, אלא נתנה לתובע במה ראויה במסגרת האתר שהינו בעל מוניטין ושמו של התובע והמוניטין שלו הופצו באתר חדשות מכובד ללא כל קבלת תמורה ממנו, תוך מתן קרדיט הולם לתובע.
24. הנתבעים טוענים גם להגנת "מפר תמים" בהתאם סעיף 58 לחוק ולחילופין, גם אם יקבע שהפרו את זכויותיו של התובע, הרי שמדובר בהפרה אחת, כמפורט בסעיף 56(ג) לחוק וכי פעלו בתום לב וללא גרימת נזק ממשי לתובע ואף לא צמח להם כל רווח ישיר מהפרסום.
ראיות הצדדים:
ראיות התובע:
25. מטעם התובע הוגשה חוות דעת המומחה עו"ד גד אופנהיימר, אשר עוסק בתחום המחשבים והתוכנה.
חוות הדעת ניתנה בנוגע למנגנון פרוטוקול RSS על משמעויותיו השונות.
26. כעולה מחוות הדעת, מסביר עו"ד אופנהיימר, כי RSS הינו נוהל תכנות המשמש בעלים
של אתרי אינטרנט מסוימים כדי לאפשר למחשבי לקוחותיהם להציג באופן שוטף תכנים חדשים שהתעדכנו באתר האינטרנט של הבעלים.
27. התכנים החדשים, יכול שיהיו רק כותרות או תמצית של ידיעות ויכול שיכילו את המידע החדש כולו כפי שהוא מופיע באתר האינטרנט- מאמרים, כתבות מלאות.
28. פרוטוקול ה- RSS נועד לייצר זרם מידע, מספק תוכן לצרכן תוכן.
29. מסקירת ההתפתחות ההיסטורית של ה-RSS עולה כי כלי זה נועד לשמש ככלי הפצה מעין מקבילה דיגיטאלית לעלון פרסומת או עיתון הפצה לבית הקורא, כאשר כלי זה מאפשר לקורא לקבל בדרך קלה ומהירה את העדכונים והחידושים בנושאים בהם יש לו עניין.
30. המומחה מסביר את אופן פעולת פרוטוקול ה-RSS כך שמדובר במעין טופס דיגיטאלי מובנה המיועד לקשר בין מחשבים שונים במטרה להציג תוכן ועדכוני תוכן.
טופס זה כולל שדות מוגדרים מראש .
טופס זה מיוצר על ידי מחשבו של יצרן התוכן באופן אוטומטי, כתוצאה מעיבוד האתר או הבלוג והוא מפורסם בו באופן מעודכן, רציף ונוח לקריאה על ידי מחשבים אחרים.
טופס זה משמש כעין נקודת גישה לערוץ התוכן שמספק האתר והוא כולל את נושאיו, תאריכי הפרסום שלהם ופרטים נוספים.
במקביל, לצרכני התוכן הפוטנציאלי יש על מחשביהם תוכנת קריאה קודמת אשר מקבלת מהמשתמש הוראות לעקוב אחר אתרים מסוימים ותודיע למשתמש בדבר פרסום תוכן חדש.
תוכן זה לא יוצג למשתמש באמצעות פרוטוקול ה- RSS אלא באמצעות כלים אחרים המשמשים להצגת התוכן עצמו לקורא, בצורה נוחה, מעוצבת וקריאה.
31. המומחה מסביר כי לבעל האתר שיקול דעת מוחלט אם לכלול באתר שלו מנגנון של RSS.
בעל אתר המחליט כי ברצונו להציע באתר שלו שירותי RSS, יציין זאת בדרך כלל באתר שלו באמצעות צלמית המופיעה על המסך.
32. המומחה מדגיש כי תכלית פרוטוקול ה-RSS היא לקשר בין צרכן תוכן לבין יצרן תוכן פוטנציאלי, כאשר יצרן תוכן נהנה מקוראים המקבלים עדכון על כל חידוש ועדכון באתר ואילו צרכני התוכן, מקבלים את האפשרות לעקוב אחר תכנים המצויים בתחומי העניין שלהם, דהיינו, מנגנון ה-RSS מיועד לשימושים שהם לצרכיו הפרטיים והאישיים של גולש זה או אחר המעוניין להתעדכן במידע חדש.
33. לטעמו של המומחה, כלי זה אינו משנה את מעמדם של זכויות היוצרים בתוכן ואף אינו מקנה לקוראים כל זכות אשר לא הייתה קמה להם ללא השימוש ב-RSS. הדבר אף מתעצם כאשר אין מדובר בצרכני תוכן אלא במתווכי תוכן, אשר אין להם עניין אישי בצריכת התוכן, אלא שהם מעוניינים ליהנות מן התכנים אשר ייצרו יצרני התוכן.
34. המומחה סבור כי נטילת התכנים על ידי הנתבעים באמצעות שירות ה- RSS שבבלוג ופרסומם באתר, מהווה העתקה של התכנים.
35. המומחה מדגיש כי איסוף והעתקה באופן אוטומטי של עדכונים וחידושים באמצעות מנגנון ה- RSS אפשרי מבחינה טכנית ואולם, אין זה הייעוד המקורי והשימוש המרכזי של ה- RSS . עם זאת, מנגנון ה-RSS אכן משמש לא אחת גם לצרכים של אתרים מסחריים כדוגמת אתר הנתבעים.
36. לטעמו של המומחה, עצם הימצאות שירות RSS באתר מסוים, אינה כוללת בחובה משמעות משפטית ואין כל קשר בין קיום הטכנולוגיה לבין השאלה איך מותר להשתמש בה בהיבט החוקי.
אין בעצם הכללת מנגנון RSS באתר אינטרנט מסוים כדי להצביע על ויתור של בעל זכות היוצרים ומתן היתר או הרשאה להעתיק תוכן מהאתר לאתרים אחרים.
37. לפיכך, סבור עו"ד אופנהיימר, כי העתקת הפרסומים של התובע לאתר הנתבעים, לרבות הצגתם לציבור ושידורם, מהווה הפרת זכויות היוצרים של היוצר ויצירותיו.
38. המומחה מציג דוגמאות מפרסומים שונים באינטרנט לפיהם, תפיסת קהילת משתמשי האינטרנט הינה כי RSS אינו מהווה הסכמה לעשות שימוש , העתקת פרסום או שינוי של התוכן המפורסם.
39. עוד מציין המומחה כי במפרט RSS גרסה שנייה, קיים שדה אפשרי המאפשר להצהיר למי נתונה הבעלות בזכות היוצרים ובגרסה אחת, קיים אלמנט אפשרי דומה.
מכך למד המומחה, כי גם לשיטת מתכנני פרוטוקול ה- RSS, השימוש בפרוטוקול זה אינו מבטל את זכות היוצרים הקיימת בתכנים המפורסמים באמצעות מנגנון זה.
40. לסיכום- קובע מומחה התובע כי עצם השימוש במנגנון ה- RSS באתר אינטרנט מסוים, הוא נושא טכני טהור ללא שום משמעות משפטית הנגזרת באופן אוטומטי וכי תכנים מקוריים המפורסמים באינטרנט, לרבות באמצעות RSS מהווים יצירה מוגנת וזכויות יוצרים ולפיכך, תכנים אלה זוכים לכלל ההגנות המוקנות על פי חוק.
העתקת תכנים מאתר אחד לאתר אחר, מהווה הפרת זכויות יוצרים וככל שהעתקה זו נעשתה ללא רישיון או הסכמה של בעל הזכויות או הוצגו תכנים ושודרו, יש בכך משום הפרת זכויות יוצרים.
העמדת השימוש בשירות RSS באתר מסוים על ידי בעליו, נועדה לתועלת המשתמשים ואינה מגלמת הרשאה משתמעת להעתקת תכנים מהאתר לאתרים אחרים.
העתקת תכנים מאתר אינטרנט לאתרים אחרים מקנה, לדעתו של המומחה, לבעל האתרים האחרים יתרונות כלכליים ופוטנציאל לרווח נוסף ובנוסף, קיים פוטנציאל של נזקים כלכליים לבעל האתר המקורי.
41. מטעמו של התובע הוגש תצהיר עדות ראשית.
התובע מצהיר כי את הבלוג פתח במהלך חודש ינואר 2008, כאשר הבלוג מתנהל באתר GOOGLE BLOGER שהינו אתר ייעודי לבלוגרים , המשמש תשתית לפרסום בלוגים.
תהליך פתיחת הבלוג הינו תהליך רישומי קצר האורך כ- 5 דקות, במסגרתו ממלא הנרשם את פרטיו האישיים ופרטי הקשר עימו.
42. התובע אף הזין את שם הבלוג, כתובתו ובחר את עיצובו הכללי והבלוג נוצר כאשר הוא כולל כבר קובץ RSS של האתר, אשר נוצר באופן אוטומטי עם הקמת הבלוג כברירת מחדל.
43. התובע מצהיר כי לא מנע את השימוש בפרוטוקול ה- RSS שכן, סבר והינו עדיין סבור כי מדובר בכלי חשוב המשמש להפצת תכני הבלוג שלו לצרכני התוכן הפרטיים.
לא עלה על דעתו כי התוכן שבבלוג יועתק ויפורסם שוב, תוך עיוותו ושינויו, כאשר הוא יוצא משליטתו ונמצא בידיו התועלתניות של גוף מסחרי.
44. לאור רצונו של התובע להפיץ את יצירותיו שבבלוג, הוא אף התקין צלמית המקלה את השימוש ב-RSS ואף התקין תוכנה תומכת הנקראת Feedburner.
45. רצונו של התובע היה כי כל מי שמעוניין לקרוא את פרסומיו, יעשה זאת באופן קל ונגיש ביותר תוך קבלת עדכונים על הפרסומים בבלוג וזו הסיבה לכך שאפשר למעוניינים בכך קבלת הפרסומים גם בדואר אלקטרוני.
46. עם זאת, מצהיר התובע כי לא הסכים ואף לא היה בכוונתו להסכים לשימוש בתוכן שיצר בבלוג באתרים אחרים, לרבות אתרים מסחריים ואתר הנתבעים.
47. בנוסף, לא הסכים התובע ולא הייתה בכוונתו להסכים, כי תוכן הבלוג ייערך, ישונה כך שתיפגם מראיתו ועדכניותו.
48. התובע מצהיר בתצהירו כי יצירותיו יכולות להתפרסם באינטרנט באתרים שונים, בפייסבוק או בבלוג וכולם עשויים להיות מופצים גם באמצעות RSS או דומיו ואין בכך כדי לשנות את זכויותיו ביצירות או ליתן הסכמה מפורשת או משתמעת לעשות שימוש ביצירות אלה למעט צריכתן האישית על ידי צרכן פרטי.
49. התובע שב וחוזר בתצהירו על טענותיו, כמפורט בכתב התביעה, אשר פורטו לעיל.
50. התובע מפנה לדוגמא לרשימה שכותרתה "5 אפליקציות חובה לאייפון" מיום 30.9.2010.
הרשימה המקורית כוללת תמונות ואילו ברשימה שהועתקה, נעלם זכרן של התמונות.
כך גם מפנה התובע לרשימה שכותרתה "תמונות חינם לשימוש חופשי לבלוגים" מיום 6.11.2010, שם הושמט העיצוב עליו שקד לצרכים אסתטיים וחזותיים.
תופעה זו הופיעה, לטענת התובע, במלא חריפותה ברשימה כותרתה "מי אמר שלא יוצאים דברים טובים ממילואים" מיום 15.5.2010 ממנה הושמטה תמונת הכלבה נשוא הרשימה.
התמונה, לטעמו של התובע, שווה אלף מילים ועמה הושמט חלק משמעותי מתוכן הרשימה.
סך הכל הושמטו תמונות מ- 14 רשימות.
51. עוד מפנה התובע בתצהירו לרשימות שפורסמו מס' חודשים לאחר פרסומם בבלוג. בעת שהתובע פרסם את הרשימות, הנושאים היו עדכניים אולם, בעת שפורסמו באתר הנושאים כבר לא היו חדשניים והקורא התמים באתר, יכול היה לשגות ולסבור כי הפרסום נעשה במועד שבו הרשימה פורסמה באתר וכי התובע עוסק בעניינים שזמנם עבר.
בסה"כ שונו תאריכים ב- 30 רשימות.
52. כמו כן, טוען התובע כי תכנים שהסיר מהבלוג הופיעו באתר.
בנוסף, הנתבעים הוסיפו את שמו של התובע תחת הקטגוריה "פובליציסטים" באתר, כך שנדמה כי התובע מקושר עימם ומפרסם תוכן מטעמם.
כך ניתן למצוא ברשימה, לטענת התובע, שרים בדימוס, חברי כנסת לשעבר, ראש עיר, רבנים, מנהיגים חברתיים, עו"ד, אנשי אקדמיה, עיתונאיים, יוצרים וידוענים אחרים.
לצידם של אישים אלה נמנים גם מי שכותבים עבור האתר.
בכך סובר התובע, כי הנתבעים עושים מעשה מכוון של הטעיית הציבור באמצעות ערבוב שמותיהם של מי שקשור אליהם ומשרת אותם ובין אנשים אחרים מתוך מטרה כי המוניטין הטוב של אישים אלו ידבוק גם בהם.
53. התובע מציין כי בדף האינטרנט המתאר את פעילות האתר, מדגיש האתר:
"בנוסף לחברי המערכת, מארח האתר יותר מ-1,000 בלוגרים הכותבים מאמרים"
54. מוסיף וטוען התובע כי השימוש הגורף שביצעו הנתבעים ביצירותיו, יוצר יתרון מסחרי וכלכלי לנתבעים, משום שעל ידי צירוף שמו ורשימותיו למאגר התוכן של הנתבעים, מורחב היקף המידע המוצע באתר באופן שמשפר בצורה ישירה את ההיצע העומד לרשות קהל צרכני התוכן של האתר וכן, בשל אופן פעולת מנועי החיפוש השונים הסורקים אתרי אינטרנט ומנתחים את התוכן המופיע בהם, הוספת מלל עשויה לשפר את דירוג האתר על ידי מנוע החיפוש.
כאשר מוסף תוכן במסה גדולה לאתר, מנועי החיפוש עשויים לשפר את דירוג האתר ומשתפרת חשיפת האתר לעיניי הגולשים ואף עולה כדאיותו הכלכלית.
55. בחקירתו הנגדית של התובע פירט התובע את מטרות הקמת הבלוג:
"האחד- להיות ביטוי לאני העצמי שלי, כתבות דעה שאני מפרסם בכל מיני נושאים, חלק טכנולוגיה ובמשפט, השני- זה לעשות אופטימיזציה למנועי חיפוש. זה לשפר את הדרוג של אתר כלשהו במנועי החיפוש, כמו בגוגל, כדי שאתר אחר יעלה יותר גבוה בדירוג לצורך העניין, אני הקמתי בזמנו מאגר יצירות ישראלי ואחד הדברים שאני עושה בבלוג זה לקדם את המיזם… השלישי- זה הרווח שלי שהוא רווח ישיר מפרסומות שאני שמתי באתר ומזה יש לי רווח כספי" (עמ' 4 שורות 20-32 לפרוטוקול).
התובע מסביר בנושא שיפור דירוג אתרים כי בדרך זו הינו מקדם גם את הדירוג לאתר של משרדו וכי אם באתר הנתבעים היו עושים קישור לעו"ד העוסקים בזכויות יוצרים, אז הדבר היה מסייע לבלוג ולמשרדו (עמ' 5 שורות 9-17).
התובע מלין על כך כי הקישור שהנתבעים נתנו באתר לא היה לבלוג שלו אלא לאתר פנימי של גוגל:
"הלוואי והם היו מקשרים שמי שהיה לוחץ על השם שלי, מגיע לאתר שלי… אם הוא היה מוביל אליי, אז הוא זה לא היה מטריד אותי כל כך, אבל הוא לא עשה את זה והעתיק לי את כל התוכן. אם היה מעתיק לי רק את הכותרת, מעביר אליי ולא היה רושם כאילו אני שייך לאתר שלו, אז לא הייתה לי בעיה. אם לא היה רושם אותי ברשימת העיתונאים שלו, זה לא היה מפריע לי."
(עמ' 5 שורה 24-28).
56. התובע מוסיף ומציין בחקירתו הנגדית כי נרשם למנוע בלוגר כדי לתת ביטוי לאני העצמי שלו.
התובע ציין כי הבלוג מועמד לרשות הציבור בתנאים שלו:
"אני העמדתי את היצירות שלי לרשות הציבור בפלטפורמה של בלוגר, הכוונה רק לקרוא ולא להעתיק. זה שזה נמצא באתר אינטרנט זה נגיש אבל לא אומר שמותר להעתיק", (עמ' 7 שורות 7-22).
57. התובע אישר בחקירתו כי לא קרא את תנאי השימוש בעת שנרשם לבלוגר וכי הינו מעוניין כי מי שקורא את הבלוג לא יקרא שורה או שתיים, אלא את מלא הכתבה, (עמ' 8 שורות 3-19).
58. עוד אישר התובע כי היה מעוניין בהפצת תוכן לצרכי תוכן פרטיים (עמ' 8 שורות 21-22).
59. התובע מאשר כי כאשר נרשם לבלוגר לא בחר בברירת המחדל המאפשרת קריאת הכותרת בלבד וגם כיום לא עשה כן, (עמ' 10 שורות 7-13).
60. עוד עלה בחקירתו הנגדית של התובע כי שמו הופיע בצד המאמר שפורסם באתר, אך מי שקרא זאת קרא באתר ולא בבלוג, (עמ' 11 שורות 23-27).
61. בנוסף ציין התובע:
"השם שלי היה אבל אם לוחצים על השם שלי לא מופנים לאתר שלי.
אני אמרתי ליואב שהוא מפר את זכויותיי, ביקשתי שיסיר ויפצה אותי במשורה, יואב אומר לי שאני שוגה משפטי ושמותר לו לעשות את זה ושאני אעשה מה שאני רוצה" (עמ' 12 שורות 1-3).
בנוסף, נחשפה מטרה נוספת של התובע בתביעה:
"ש. ואכן הסיר את הכתבה?
ת. נכון, אבל הוא ממשיך לעשות את זה עם 230 אנשים אחרים.
ש. אז אתה גם נציג הציבור?
ת. בוודאי, הוא לא אמר לי "סליחה טעיתי" הוא אמר לי שמותר לו וימשיך לעשות את זה עם אנשים אחרים אשר לא מכירים את החוק כמוני שיהיו מוכנים לשים 30,000 ₪ ולקחת את הסיכונים המשפטיים ולבזבז את זמנם ובהחלט אני רואה את עצמי כנציג הציבור.
אחד מהדברים שחוק זכויות יוצרים נותן זה פיצוי בגין הרתעת המפר ולמנוע ממנו הפרה בעתיד" (עמ' 12 שורות 6-12).
עדויות הנתבעים:
62. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע 1.
הנתבע 1 טען בתצהירו כי הפרסום נעשה בתום לב ומתוך הבנה כי הוא מותר ואף המחבר מעוניין בפרסום.
כמו כן, טוען הנתבע כי השימוש הנעשה בכתבות התובע היה במסגרת שימוש הוגן על פי סעיף 18 לחוק, אף מבלי שהתקבלה רשות מהתובע וללא תשלום תמורה.
63. הנתבע סובר כי התקבלה רשות מהתובע, אשר פרסם את כתבותיו ברשת האינטרנט משום שהותקן בבלוג פרוטוקול RSS שמשמעותו, הבעת רצונו של התובע כי ניתן להעתיק את כתבותיו ולפרסמם.
64. לטעמו של הנתבע, כותב אשר משתמש בפרוטוקול ה- RSS ובעיקר כותבי בלוגים, כדוגמת התובע, מעוניינים בהפצת כתבותיהם על מנת שיכירו אותם קוראים רבים ככל האפשר, כך שהם משחררים את תוכן הבלוג/כתבה לציבור הרחב ללא תשלום לשם יצירת נוכחות ברשת וכדי שיכירו אותם ואת פועלם.
65. לטענת הנתבע, מי "שהתעשר" הוא דווקא התובע, אשר הנתבעים אפשרו לו נוכחות באתר שלהם שיש לו תפוצה ברשת האינטרנט והוא מהווה במה מכובדת לכותבים רבים.
אם רצה התובע לאסור את הפצת הבלוג שלו לקהל הרחב, יכול היה להשתמש בקובץ אחר ולא בפרוטוקול ה- RSS.
66. הנתבע מוסיף ומציין כי לא נעשה כל שימוש מסחרי בבלוג, אשר קיבל במה ראויה במסגרת אתר אינטרנט בעל מוניטין ושמו של התובע והמוניטין שלו הופצו בקרב קוראי האתר ללא קבלת כל תמורה ממנו.
שמו של התובע פורסם וניתן לו קרדיט הולם.
67. עוד טוען הנתבע כי עורכי האתר, כמקובל באמצעי התקשורת, רשאים לערוך את הפרסומים המפורסמים באתר והפרסום נעשה באופן ראוי והולם.
68. הנתבע טוען כי הנתבעים פעלו ופועלים בתום לב, כאשר הם מארחים בלוגרים שכתבותיהם מפורסמות באתר, במסגרת חופש המידע וזרימת המידע ברשת האינטרנט.
69. הנתבע מדגיש כי לנתבעים הייתה זכות לפרסום הכתבות של התובע לאור התנהגות ופעילות התובע אולם, משבוטלה הרשות שנתנה על ידי התובע, פעלו הנתבעים להסרת הכתבות.
70. עוד מציין הנתבע כי קיימת יכולת הגנה טכנולוגית כדי לחסום גישה לבלוג/כתבה, דבר אותו נמנע התובע לעשות.
71. בחקירתו הנגדית הדגיש הנתבע כי RSS לא משחרר כל אדם מהפרה של זכויות יוצרים, אולם, הנתבעים לא חרגו מהמותר במה שבצעו בשימוש ב- RSS ולא הפרו זכויות יוצרים, (עמ' 23 שורות 10-11).
72. הנתבע העיד כי השימושים שמותר להבנתו לעשות ב- RSS הם בדיוק אותם שימושים שמותרים על פי הטכנולוגיה שמאפשרת זאת, לאור ההיתר שניתן על ידי התובע, הבעלים של האתר (עמ' 23 שורות 13-14).
73. הנתבע הסביר את דרך הפעולה באתר:
"יש הבדל בין רשימה שאנו יכולים לקבל מעו"ד מסוים או רואה חשבון, שמאי או שופט, כי אז אנו קולטים את הרשימה ומכניסים אותה למערכת שלנו, עושים עריכה ביחס לעיצוב שלה ואז המאמר או הרשימה, הם חלק מהתוכן שמוצג
באתר, במגבלות החוקיות, אני לא משנה טקסטים או תוכן, אני כן יכול להוסיף
תמונות, כותרות משנה וכדומה, אך אני לא נוגע ברשימות של כותבים. זה חלק
אחד של האתר. בחלק הזה כותבים באתר למעלה מ- 1,500 בלוגרים שמזרימים
לנו רשימות ואנו במידת האפשר משתדלים להתגבר על הלחץ הזה ומנסים לתת
מענה וגם אם זה מסכן אותנו בתביעות לשון הרע, זו המגבלה שאנו שמים
לעצמו, להיזהר מאוד מלשון הרע. החלק השני של האתר שהוא חלק מאוד זניח
ומצומצם, זה לא חלק שני בעצם, אלא חלק קטן מאוד באתר, הוא RSS או איך
שאנו קוראים לזה, כל האתרים. בחלק הזה אנו מושכים כותרות וביחד עם
הכותרות את התאריך, שם האתר, את הקישור, את הקרדיט ומה שקשור לזה ואנו
מושכים את הכותרות מאתרי תוכן שונים כמו משרדי ממשלה וגופים ציבוריים ואתרי
חדשות וכן, פירמות כגון: הבורסה, הלשכה לסטטיסטיקה … כל הכותרות מהבלוגרים הן לא נראות באתר, אלא כאשר מקליקים "בלוגרים" ואז רואים אינדקס, רואים את הבלוגרים שנמשכים עם הכותרות ושמגיעים לעמוד הספציפי הזה, בצד ימין של העמוד, מופיעה רשימה של בלוגרים ברחבי כל הרשת ואם מקליקים
על שמו של אחד הכותבים או אחד הבלוגרים, אזי, נפתחת רשימה של הכותרות שהוא הוציא." (עמ' 23 שורה 20 עד עמ' 24 שורה 12)
74. הנתבע הסביר כי מערכת האתר מעוניינת לשמור על מבנה אחיד של כותרת עם קרדיט ולא בפרסום כל הטקסט על מנת לא לתת עדיפות לכותב כלשהו מחד, ומאידך- ליתן חופש ביטוי לכל אדם.
75. הנתבע סבר כי התובע הוא זה אשר הפיץ דרך האתר את הטקסטים בצורה לא יאה ובקטגוריה טכנולוגית שאינה מוקצית לכך.
עוד העיד הנתבע כי האתר יצר מנגנון אשר חוסם אפשרות להעברת הטקסט המלא ולא רק הכותרות (עמ' 24 שורות 13-28).
76. בנוסף ציין הנתבע בחקירתו הנגדית כי האתר לא משך עדכוני RSS במשך תקופה ארוכה וכאשר משכו, המערכת מושכת אחורנית, כפי שהתובע אפשר.
הנתבע טען כי המשיכה בוצעה מס' ימים עובר לפניית התובע ומבדיקה שנערכה אף גולש לא נכנס לכותרות של התובע.
היה מס' מאוד מצומצם של קישורים בודדים שהגולשים הספיקו להיכנס אליהם.
(עמ' 28 שורות 5-11)
77. הנתבע הדגיש כי האתר אינו עורך את המאמר שנמשך מהבלוג:
"אנחנו לא נכנסים ולא נוגעים ולא מסוגלים אפילו, מבחינת הזמן והיכולות שלנו, להתעסק עם זה. אנחנו יכולים למשוך רק מה שניתן למשוך. אם עובדים עליהם ושותלים בכל מיני טכנולוגיות תמונות או לוגים או כל מיני סימני מסחר שרוצים להפיץ אותם, אפילו בכותרת יש כאלה שמנסים להתחכם ומנסים להשתיל כל מיני סימנים וגם את זה אנחנו משתדלים למנוע. אין בזה שום סממן של עריכה
ובטח לא עריכת טקסט. (עמ' 28 שורות 22-27)
78. מטעם הנתבע הוגשה חוות דעתו של ד"ר יובל דרור.
79. ד"ר דרור אינו חולק על תיאוריו ואבחנותיו של מומחה התובע באשר ל- RSS ודרך פעולתו למעט בנקודה אחת.
80. ד"ר דרור מציין כי המוטיבציה העיקרית של דייב וויינר, המפתח העיקרי של פרוטוקול ה- RSS, לא הייתה מסחרית כי אם תרבותית.
וויינר חיפש דרך טכנית להפיץ בקלות תכנים לקוראים מתעניינים, יהיו אשר יהיו.
לטעמו של ד"ר דרור, עצם קיומו של מנגנון RSS באתר, הוא בגדר הזמנה, הצהרה פומבית וברורה לקוראים לצרוך את תוכן האתר בכל מקום ובכל דרך ועל ידי כל אדם.
81. לבעל האתר שיקול דעת מוחלט אם לכלול באתר שלו מנגנון RSS אם לאו.
ההחלטה לכלול מנגנון שכזה, משמעותה אחת: "לא רק שאני מעוניין להפיץ את תכני ברבים, אני מעוניין להקל על הפצה זו ככל הניתן. אחרי הכל אם לא הייתי מעוניין בכך לא הייתי מאפשר את עצם שידור התכנים באמצעות מנגנון ה- RSS"
82. ד"ר דרור בדק את מס' המבקרים בבלוג מאז יום הקמתו על פי מונה הקיים בבלוג.
מס' המבקרים בבלוג של התובע עמד על 19,928 מיום פתיחתו ב- 23.1.2008 ועד ליום 24.10.2012, כך שביום מבקרים בממוצע 11 גולשים בבלוג.
מיום 1.1.2011 ועד 24.10.2012 פורסמו בבלוג 31 רשימות ומס' התגוביות המופיעות בכל רשימות אלה עמד על 5.
83. ד"ר דרור סובר כי רק מקצת התכנים המוצגים בבלוג הם תכנים מקצועיים, ייחודיים או כאלו הנובעים מהתמחותו של התובע העוסק בקניין רוחני.
כך למשל הרשומה בבלוג מיום 15.9.2012 היא תמונה בה נכתב "שנה טובה" ממשרד עו"ד של התובע והרשומה הקודמת לכך מיום 7.7.2012 היא רשומה בה מסביר התובע מדוע הוא הולך להפגנה בעד השוויון בנטל.
רשומה נוספת, הקודמת לכך, מיום 2.7.2012 מציגה שלושה סרטונים משעשעים מאתר יו-טיוב ורשימות נוספות ממליצות על אביזרים לטלפונים סלולריים, בלוגים ואפליקציות וחלקן עוסק בקידום מאמרים המופיעים באתר האינטרנט של משרד התובע.
ברשומה מיום 21.9.2011 מספר התובע על ברית המילה שערך לבנו.
84. בדיקת אתר התובע מעלה כי בנוסף לאפשרות להפיץ את תכני הבלוג בערוץ RSS ואת תכני התגובות לרשומות השונות בערוץ RSS אחר, נמצאות באתר מתחת לכל רשומה ורשומה צלמיות מיוחדות שלחיצה עליהן מובילה לשיתוף התוכן של אותה רשומה בדרכים נוספות כגון: "שתף בפייסבוק" , "שתף בטוויטר" וכן "Blog this" כלומר, ספר בבלוג שלך על רשומה זו. אופציה נוספת מזמינה "שלח בדוא"ל" ואפשרות נוספת קוראת "המלץ על
רשומה זו באופן ציבורי ברשת גוגל פלוס".
מכך מסיק ד"ר דרור כי התובע מעוניין שיצרכו את דבריו מעל כל במה אפשרית ולכל הפחות, הוא אינו מתנגד לכך.
משום כך הוא משתמש בכל הטכנולוגיות האפשריות כדי להזמין ולשדל את הקוראים לצרוך, לשתף, להגיב ולהפיץ את תכניו ברבים.
מה מונע מגולש אלמוני ללחוץ על צלמית "שתף בפייסבוק" ולשתף רשומה אחת או יותר בדך אישי ואפילו בדף מסחרי של חברה, ככל שאלו מופיעים ברשת הפייסבוק.
85. ד"ר דרור מציין, כי אתר הנתבעים הוא אחד מאתרי התוכן המוכרים בישראל.
לצד תוכן מקורי, מציג האתר כותרות ידיעות מאתרי תוכן גדולים אחרים וכן, כותרות ידיעות ורשומות המופיעות באתרי תוכן ובלוגים קטנים יותר.
לצד כותרת הידיעה השעה ושם גוף התוכן בה התפרסמה מצוין גם שמו של כותב הידיעה.
הקלקה על הכותרת מובילה לפתיחתו של עמוד האינטרנט הספציפי בו מופיעה הידיעה והגולש בעצם "נזרק" מאתר הנתבעים.
דרך זו ממחישה, לטעמו של ד"ר דרור, עד כמה הנתבעים יוצאים מגדרם כדי להביא
שהתוכן נכתב על ידי גוף אחר, מוסיף את שם הכתב, שם גוף התוכן, מפנה לעמוד שכולל
בתוכו את כל הפרסומים של אותו גוף תוכן וכל זאת, על מנת שלא לפגוע בזכויות היוצרים
המוסריות של כותבי הידיעות.
בנוסף, הוא מכריח את הגולש המתעניין בידיעה מסוימת לעבור לעמוד המדויק באתר האינטרנט של גוף התוכן שבו מופיעה הידיעה, על מנת שלא ליצור מצג שווא ממנו ניתן להבין אפילו במרומז כי לאתר הנתבעים קשר כלשהו לתוכן המבוקש.
86. ד"ר דרור קובע בחוות דעתו כי העתקת כותרות הידיעות באמצעות מנגנון RSS תוך ציון מפורש, ברור ומדויק, כל מקור הידיעה וכותב הידיעה, תוך מתן אפשרות קלה ברורה ופשוטה לקרוא את הידיעה עצמה ולא להסתפק בכותרת באתר התוכן שבו היא נכתבה, נופלת בצורה ברורה ומובהקת תחת קטגוריית "שימוש הוגן" והיא מקובלת ונפוצה בישראל ובעולם.
87. ד"ר דרור מפנה לפעילותם של ענקי אינטרנט כדוגמת Google ו- Yahoo, המפעילים שירותים שבהם משתמשים דרך קבע מאות מיליוני בני אדם ונוהגים להציג כותרות, ידיעות באופן מרוכז ובכך מספקים שירות חיוני מקובל ופופולארי לגולשי אינטרנט.
88. ד"ר דרור העלה בחוות דעתו מס' אפשרויות לכך שהרשומות של התובע נמשכו במלואן באמצעות ה- RSS ולא רק הכותרות, כאשר לגבי הסבר אחד, חזר בו ממנו בחקירתו
הנגדית והעלה במסגרתה אפשרות טכנולוגית נוספת שהביאה לכך, כאשר עניין זה התרחש
רק עם רשומות התובע ולא עם כותרות שנמשכו מבלוגים אחרים באתר הנתבעים,
באמצעות ה-RSS.
89. המומחה סובר כי אם הבעיה הייתה בהתנהלות אתר הנתבעים ולא באתר התובע ובהגדרות שנתן, הרי שהדבר היה משפיע על כל עשרות האתרים שכותרת ידיעותיהם מוצגות באתר.
90. ד"ר דרור מפנה בחוות דעתו לחוות דעת שפורסמה באתר משרד עו"ד במינסוטה, ארה"ב, תחת השאלה "האם ה- RSS מוגן על פי חוקי זכויות היוצרים?" כאשר על פי חוות דעת זו, בתי המשפט לא נתנו עדיין תשובה ברורה, האם שימוש ב- RSS מהווה פגיעה בזכויות היוצרים, וכך גם בישראל.
דיון:
91. השאלה הראשונה אותה יש לברר הינה, האם רשומותיו של התובע בבלוג הינן בגדר יצירה המוגנת בהתאם לחוק.
בסעיף 1 לחוק, יצירה ספרותית הוגדרה כדלקמן:
"יצירה ספרותית- לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט וכן תוכנת מחשב"
92. בע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת וי טמן בע"מ פ"ד מ (3) 343 , 349 נקבעו
קריטריונים להכרה ביצירה כלשהי כיצירה מוגנת תחת החוק:
"כדי שהיצירה תהיה ראויה להגנה כ"יצירה ספרותית" היא צריכה לתת ביטוי בכתב לרעיון כלשהו, דל ככל שיהיה וצריכה מקוריות ולמידת מה של מאמץ וכישרון".
ההגנה מוענקת ליצירה מקורית בלבד, אך עם זאת "מקוריות" התפרשה בפסיקה כיצירה עצמאית להבדיל מהעתקה.
בע"א 2687/92 דוד גבע נ' חברת וולט דיסני, פ"ד מח (1), 251, 258 נקבע:
"אין צורך בחדשנות וכן מבחינת איכותית לא נדרשת אלא רמה נמוכה ביותר של ביטוי אישי".
בת"א (חיפה) 454/07 הילה פורת נ' פ.ד. פסגות סוכנות לביטוח חיים (1997) בע"מ (פורסם במאגרים) קבע כבוד סגן הנשיא גדעון גינת כדלקמן:
"מידת המקוריות בכל מאמר היא שונה, אך גם מאמרים שאינם אלא סיכום של פסק דין או של תמצית חוק עונים לדרישות המקוריות בהיותם פרי מאמץ אישי, גם אם במידה מעטה של המחבר. יתכן שניתן לראות במאמרים מהסוג האחרון ידיעות חדשותיות כפי שטוענים הנתבעים ואכן עובדות וחדשות היום אינם מוגנים בזכויות יוצרים, אולם דרך ביטוין, ככל שהיא עומדת בהגדרת המומחים "יצירה" ו"מקורית" מוגנת. אופן התמצות, דרך הצגת הדברים, צורת הניסוח וברירת המילים מהווים ביטוי מקורי בכתב של החדשות".
ברע"א 7774/09 אמיר ויינברג נ' אליעזר וייסהוף (פורסם במאגרים) קבע בית המשפט העליון כדלקמן:
"הפרשנות המקובלת לתנאי המקוריות קובעת כי אין הכרח שהיצירה תהיה ביטוי של מחשבה מקורית אלא די בכך שהיצירה לא תהיה מועתקת ושמקורה יהיה ביוצרה … באשר לתנאי היצירתיות- היצירתיות הנדרשת היא מינימאלית ודי ב"משאב רוחני- אינטלקטואלי השקול ליצירתיות" … די בכך שהיצירה תהיה "תוצר של השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו" וכי היא תעשה תוך שימוש מינימאלי של יצירתיות מקורית"
93. התובע לא צרף כראיה את כל הרשומות אשר פורסמו באתר, אלא דוגמאות ספורות וכן, טבלה של ריכוז רשימות שתאריכן שונה או של רשימות שהושמטו מהן תמונות.
על כן, לגבי מרביתן של הרשימות, פרט לאלה שצורפו כראיה, לא התקיימה הוכחה ראשונית כי אכן עסקינן ביצירות או כי הופרה זכות לגביהן.
לדוגמא- צורפה רשימה של המלצות של התובע לאפליקציות לבעלי אייפון, כאשר מדובר בריכוז מידע מתוך אתרים אחרים .
עוד פורסמה רשימה של התובע עם הנחיות למציאת תמונות חופשיות באתר מסוים לשימוש בבלוגים.
וכן, צורפה רשימה בה פרסם התובע תמונות של אחד הכלבים שאימץ בשירות מילואים.
94. באשר לרשימות הבודדות שצורפו, הנני קובעת כי הינן בגדר "יצירה" שכן קיימת בהן
במידה מועטה תרומת מקוריות של התובע המביאה אותן תחת הגדרת "יצירה
ספרותית" .
95. עתה נשאלת השאלה האם התקנת פרוטוקול ה-RSS ב בלוג , יש בו משום אמירה/הודעה
של בעל הבלוג כי לכל דכפין ניתן היתר למשוך תכנים מן ה בלוג ובמידה והתשובה לכך
שלילית, האם עומדות לנתבעים ההגנות בגין שימוש הוגן והגנת מפר תמים בהתאם
לחוק.
96. המלומדים יובל קרניאל ואהוד נסימיאן, במאמרם "זכויות היוצרים בעידן המידע: הצורך באיזון חדש בין זכות היוצר לבין חופש המידע", עלי משפט ג' תשס"ג עמ' 191, 192
דנים בדילמות, אשר נוצרות במערכת המשפט בשל הקושי בהסדרת המציאות החדשה הנובעת מהתפתחויות טכנולוגיות בכלל וטכנולוגיות המידע בפרט:
"השילוב של האינטרנט והטכנולוגיה הדיגיטאלית מציב את נקודת האיזון בין בעלי הזכויות לבין המשתמשים בדיני הקניין הרוחני, בכלל ובזכויות היוצרים בפרט במצב של טלטלה. מחד- הטכנולוגיה הדיגיטאלית מאפשרת ליצור אין ספור עותקים מושלמים של יצירות מוסיקליות, ספרותיות אודיו ויזואליות, מרגע שאלה עברו למדיה דיגיטאלית. זאת ועוד, רשת האינטרנט מאפשרת הפצה של עותקים אלה בכמויות אדירות, במהירות האור וללא תלות בגבולות גיאוגרפיים … מאידך- הטכנולוגיה הדיגיטאלית מאפשרת שליטה במידע ובתכנים ברמה גבוהה מאוד, מפיצים של יצירות דיגיטאליות יכולים לשלוט לא רק בהפצה של יצירותיהם אלא גם באפשרות של יצירת עותקים של היצירות האלו ובכך לשלוט במנגנוני השוק השונים של היצירות במרחב הממוחשב. טכנולוגיה זו עלולה לשנות ולהשמיט את הבסיס העיוני של הגישה התועלתנית וזכויות יוצרים. הגישה התועלתנית רואה ביוצר, בעיקר ככלי לקידום המטרות החברתיות ואינטרסים של הציבור ולא כאובייקט עצמאי הראוי להגנה. ההכרה בזכותו הרכושית של היוצר, על פי גישה זו, אינה מבוססת על