כאשר מעביד (מעסיק) מפטר עובד, העובד זכאי לפיצויים לפי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963. כלומר, העובד זכאי לפיצויי פיטורים, אם במועד הפיטורים השלים שנת עבודה לפחות.
אבל מה הדין אם פיטרו את העובד לאחר 11 חודשים, בסמוך להשלמת שנת עבודה מלאה?
על פניו נראה כי פיטורין שכאלו אינם כדין ומעסיק, אשר נוהג כך, מנסה לעקוף את החוק. לנצל מהעובד מקסימום תפוקת עבודה ולחסוך על חשבון העובד בכך שלא ישלם לו פיצוי פיטורין ואת הזכויות הסוציאליות המגיעות לו על פי חוק.
על מנת למנוע מקרים כאלו חוקק סעיף נוסף בחוק, סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, הקובע כי פיטורים אשר נעשו סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם – אם לא הוכח היפוכו של דבר – כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים.
וכך קובע החוק:
"פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם – אם לא הוכח היפוכו של דבר – כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים".
כלומר, חזקה היא שכאשר מפטרים עובד סמוך לסיום שנת עבודתו הראשונה, הרי שמדובר בפיטורים לא מוצדקים אשר נעשו כדי להימנע מלשלם לעובד פיצויי פיטורים. במקרה שכזה על המעסיק להוכיח כי הפיטורין היו מסיבה מוצדקת.
מה קובעים בתי הדין לעבודה במקרים של פיטורים בסמוך להשלמת שנת עבודה?
בפסק דין עע (ארצי) 122/03 אבנר וקסמן נ' "אי.טי.סי" 24 מסביב לשעון, נדון מקרה בו עובד נפגע בתאונת עבודה ופוטר בתקופת אי הכושר בה היה מצוי, קרוב להשלמת 11 חודשי עבודה.
בית הדין האזורי לעבודה קבע כי לאור נסיבות פיטוריו, אי שביעות רצון הממונים עליו מתפקודו והורדתו מדרגה ניהולית לדרגת טכנאי וההורדה בשכרו, לא נעשו פיטוריו מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורין. לכן לא קמה לעובד זכות שבדין לקבלת פיצויי פיטורים.
העובד ערער לבית הדין הארצי לעבודה אשר קיבל את ערעורו וקבע כי סעיף 3 לחוק פיצויי פיטוריםקובע חזקה, כי מי שפוטר סמוך לסיום שנת עבודתו הראשונה יראוהו כאילו פוטר מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. החזקה נסתרת רק אם עולה בידי המעסיק להוכיח כי לא היתה לו כוונה להתחמק מתשלום פיצויי הפיטורים, בין אם הפיטורים נעשו על רקע ענייני-מקצועי ובין אם לאו.
לעניין זה העיר בית הדין הארצי לעבודה, כי פיטורי העובד לאלתר ללא מתן תקופת הודעה מוקדמת בסמוך לסוף שנת העבודה, תומכים בכך שהפיטורים נעשו כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.
מכל מקום, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי מאחר והמעבידה לא הרימה את נטל ההוכחה של "היפוכו של דבר", נותרה בעינה ה"חזקה" שהפיטורים נעשו בעת שנעשו על מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. כך, הן אם הפיטורין נעשו מתוך אי שביעות רצון והן אם נעשו בגין צמצומים, יש לשלם למערער פיצויי פיטורין מכוח הוראת המחוקק, שכן, זוהי תכלית חוק פיצויי פיטורים.
בנוסף, קבע בית הדין הארצי כי על המעסיק לשלם לעובד דמי הבראה, המשולמים לאחר תום שנת עבודה, כקבוע בחוק.
גיא אופיר משרד עורכי דין, מייצג עובדים ומעבידים בבתי הדין האזוריים לעבודה ובבית הדין הארצי לעבודה, כמו גם מייעץ לחברות בתחום דיני העבודה דרך קבע. עורכי הדין במשרד מתמחים בדיני עבודה ובין היתר מטפלים וטיפלו בתיקים מורכבים וגדולים של דיני עבודה נגד ממשלת ארה"ב, ועד תיקים עממיים יותר של סכסוכים בין מעסיקים זעירים לעובדיהם.
באתר האינטרנט של גיא אופיר משרד עורכי דין, תוכלו למצוא תוכן רב הקשור לדיני עבודה, זכויות עובדים, מאמרים ועוד.
לקביעת פגישת יעוץ עם עורך דין דיני עבודה מן המשרד, ניתן להתקשר לטלפון 03-5323650 ולחלופין לפנות במייל שכתובתו office@ophirlaw.com.
אין האמור לעיל מהווה ייעוץ משפטי או מתן חוות דעת, ומומלץ להתייעץ עם עורך דין לדיני עבודה, בטרם קבלת החלטה בכל דבר ועניין הנגזר ממשפט העבודה.