כנס חירום לעסקים – התמודדות עם נגיף הקורונה

תראו חוק החוזים מתייחס לסיטואציה שמתרחש אירוע שלא היה בשליטתנו ולא היה ניתן לצפות אותו ואז הוא מגדיר את זה כסיקול מפאת אונס, מי שרוצה גם יכול ממש להקיש בגוגל סיקול מפאת אונס, ויקפוץ לו חוק החוזים שמתייחס לסעיף הזה, סעיף 18.
מה שהסעיף הזה אומר בסופו של דבר, שאם מתרחש אירוע שלא יכולת לצפות אותו, שלא יכולת אהה, לא היה בשליטתך, ולא יכולת לצפות, זה לא רק אתה סובייקטיבית, אלא זה לא משהו שתפיסת המשפט מצפה ממך לצפות אותו, אהה אז זה עילה לבטל את הסכם בלי שתיחשב מפר הסכם

הבן אדם שהזמין ממני את הפרויקט, למעט אחריות של סעיף 18 לחוק החוזים.

יכול להגיד לי תשמע גיא זה לא מעניין אותי שפרצה קורונה ושיש מגפה עולמית אתה צריך לעמוד בזה, ואם אתה לא תעמוד בזה אתה צריך לשלם את מה שקבענו בהסכם, או שאפילו אני זכאי לנזקים יותר גדולים, או כל מיני דברים כאלה.

אהה ולכן בדיני חוזים כעיקרון יש אחריות מוחלטת, התחייבת לא הצלחת לעמוד בהתחייבות בעיה שלך.

החריג לזה זה באמת סיקול מפאת אונס, מה זה סיקול מפאת אונס ?

סיקול מפאת אונס , שבאמת מגדיר סיטואציה שלא יכול לצפות, וזה לא היה בשליטתך, וזה באמת קרה ומה שמנע ממך לקיים את ההסכם.

ומהנסיבות הללו אומר החוק שאז אפשר לבטל את ההסכם

אני רק רוצה לעצור ולהסביר, זה שמבטלים את ההסכם זה לא אומר שאני עכשיו פתור מכל החובות שלי, עדיין אתה צריך להחזיר את מה שקיבלת בחזרה, ואתה לא אמור בהכרח לפצות את הצפייה

עכשיו אנחנו נחזור לזה אחר כך אבל בוא רגע למלחמת יום הכיפורים, הוא טען את זה. התיק הגיע לבימ"ש העליון, מה שקרה קבע בימ"ש העליון, שזה פס"ד מאוד נוקשה ומאוד קשוח.
שהוא אמר אתה חי במדינת ישראל, ומדינת ישראל נמצאת במזרח התיכון והיא מדינה מיוחדת.
מלחמה במדינת ישראל זה אומנם לא בשליטתך אבל זה דבר צפוי

כי בשנות התשעים היה לנו אירוע אחר, מדינת ישראל הייתה צריכה לספר מסכות אבח, כשפרצה מלחמת המפרץ הראשונה ב1991, והיא הייתה צריכה להתיר את ההתחייבויות שלה, כי היא הייתה צריכה עכשיו מסכות אבח לאזרחים, ואז בימ"ש העליון בשנות התשעים הפך את ההלכה של מלחמת יום הכיפורים ואמר כעיקרון מלחמה זה כן דבר צפוי במדינת ישראל, אבל מלחמה לא רגילה כמו מלחמה שצריך אבח

ואוסטרליה שהיא מדינה חמה, גם שם אנשים חוטפים ואוסטרליה בקיץ עכשיו, והם עדיין חוטפים שם. אז אני חושב שבאמת אנחנו הגענו לסיטואציה שהיא לא הייתה, בוא נגיד שעם הנסטק עוצר את עצמו כמה פעמים עם הפסקות זרם, אנחנו נמצאים בסיטואציה מאוד קיצונית.
לכן לארכתי שוב אנחנו באנגטל טרטור, אז אם משהו רוצה ממני תשובה הוא לא יכול לקבל

אהה למרות שאני מסייג את זה

תראו קודם כל אני חייב להגיד עוד משהו אחד, ולרוב הגני אירועים, קבלני בניין, כל הגופים הגדולים יש להם סעיף של כוח עליון

אבל אף אחד מההסכמים שאני מכירה, אף אחד לא כתב שמגיפה עולמית היא כוח עליון.

לא הגדירו את זה

ואני אסביר למה אני מתכוון, לא דין גיא אופיר או אהה, בין שקיימו הסכם או לא קיימו הסכם דין למשל בנק לאומי, מחר בבוקר בנק לאומי מתחייב בפנייך להעביר לך כסף והוא לא יעביר לנו כי פרצה מגפה עולמית, אני לא בטוח שכלפי הבנק יגיד בימ"ש זה סיקול, למה הוא יגיד יכול להיום שגיא או בן לא אמורים לצפות מגפה עולמית אבל, בנק שהוא גוף גדול אמור לעקוב אחרי כל העולם, וכל מה שקורה בעולם אמור לחשוב שוואלה יש פה מידי פעם התראות של ה-CVC וה- WHO, וכל הגופים הללו, שמתראים על סכנה אם זה סרס ואם זה אבולה, אז יכול להיות שבנק כן יכול לצפות את הסיטואציה הזאת, והיה אפשר להכניס את זה להסכם, ואם הוא לא היה מכניס את זה להסכם אז ייתכן מאוד שבימ"ש יקבע לגבי גופים מאוד גדולים ומקצוענים ,שהם כן אמורים לצפות.

כי צריכים להבין פה היה בעצם בעיה למשל את המאורעות בשטחים שפתאום חברות קבלן לא הצליחו לקבל עובדים, היה סגר על השטחים ואז הם לא עמדו בדד ליינים של מסירת הדירות.
ואז בימ"ש שואל את עצמו רגע אם קבל לא עמד כי הפעילו פתאום סגר בשטחים האם זה סיקול ?
אז אומר בימ"ש התשובה היא לא, למה ? אתה קבלן אתה מביא פועלים פלסטינאים

בית המשפט הולכים לעשות אחרי המגיפה הזאתי שתירגע, הולכים לעשות באמת חלוקה של גופים מוסדיים שיגידו אתם המוסדיים הייתם אמורים לצפות מגיפה  עולמית.

אהה.. הגופים הפחות מהמוסדיים אני לא יודע איפה הגבול, כלומר נניח החברת קבלן הזאתי, האם חברת הקבלן הזאתי, האם חברת הקבלן עם 500 עובדים הם גוף מוסדי שאמורים לצפות את הדבר או שדינם כדין האיש  STO שעובד מהמרתף של ההורים שלו ?

אז אני חושב שבתי המשפט יעשו חלוקה בין העוסקים, על חלק מהעוסקים יגידו שמגיפה זה לא סיקול והייתם אמורים לצפות את זה, ועל עסקים יותר קטנים, זה עסק קטן.

אני לא מצפה שעסק קטן יתחיל לשקלל ולהעריך סיכונים כגון מגיפה עולמית.

מה בימ"ש העליון אמר על זה.

עכשיו בבימ"ש העליון אין הרבה פסיקה יש שם את הפסיקה של מלחמת יום הכיפורים, יש לנו את הפסיקה של האבכ, יש לנו פסיקה לגבי הקבלנים שאמרו להם יש סגר בשטחים אתם אמורים לצפות את זה, אבל מגיפה עולמית לא תמצא פסק דין או מגיפה בכלל בישראל לא תמצא פסק דין במדינת ישראל

כי זה באמת עוד לא משהו שנתקלנו בו

אנחנו עולים על הכביש ויש גם תאונות דרכים, ויום אחד אנחנו

בצורה של נזקים, כי הרי יכול להיות שעכשיו לקיים הסכם שהתחייבתי לספק אותו ביום ראשון, זה אני עכשיו מפר הסכמים עם כל הלקוחות שלי ואת השלושים אחוז כוח אדם שיש לי שם רק על ההסכם הזה ובעצם גורם לעצמי בעצם נזקים מאוד גדולים.
אז התשובה שלי, תשובה משתנה.
בסופו של דבר אני חושב שבתי המשפט הולכים לעשות איזה שהיא משוואה של תום לב, מה זאת אומרת ?
לפי חוק החוזים כולנו מחויבים, סעיף 39 לחוק החוזים קובע שכולנו צריכים לפעול בתום לב.
ודרישת תום הלב גם מחייבת, שאני, אם אני.
אתה התחלת לספק לי משהו, או התחלת לתת לי איזה שהוא שירות או התחלת לתת לי איזה שירות מקצועי מסוים, ואני לא יכול סתם להגיד זה בעיה שלך שיש מגיפה עולמית.

אומר בימ"ש אני אמור להפגין גמישות מסוימת בסדר, כלומר גם בלי הסיקול יכול להיות שבימ"ש יגיד לי אם אני אתבע אותך, יגיד לי תשמע גיא גם אם אני לא אקבע שבן לא היה אמור לצפות מגיפה עולמית, וגם אני אקבע שהוא היה אמור לצפות מגפה עולמית.

אני עדיין עלול לדחות את התביעה של גיא נגד בן.
למה ? כי גיא לא פעל בתום לב, מה זה ה"תום לב הזה ?
אם הנזק שלי מהאיחור שלך הוא נורא מינורי, אוקי.
אז אני אמור להפגין גמישות מסוימת כלומר גם מכוח חובת תום הלב, עדיין אפשר להגיד שהסכמים מסוימים
המועד שלהם מוערך או שני הצדדים צריכים לעשות איזה שהיא פעילות משותפת כדי לפתור את הדברים.
ולכן מה שאני רוצה להגיד כדי לסכם את הנקודה הזאתי.
היום אם משהו לא הולך לעמוד בהסכם, יש לו בעצם שני טענות הגנה שהוא יכול להשתמש בהם :

1. טענת סיקול
2. טענת תום הלב.

מה זה טענת "תום הלב" –טענת תום הלב זה בנפרד מהסיקול, כלומר אני אומר, ועוד פעם אני ידגיש את זה.
נניח ובימ"ש יגיד שנק למשל צריך לצפות את המגפה העולמית

יכול להיות שיגיד לי בימ"ש אכן באמת הבנק אמור לצפות ולכן הוא לא יכול לפעול מטענת סיקול, אבל אתה חסר תום לב כי אתה מבין שיש כרגע בלגאן מאוד גדול, הנזק שלך הוא ממש מינורי עד כלא קיים, ומכוח חובת תום הלב הייתה אמור לתת לו ארכה.

וואו זה קטע

בעל דין שאומר על הזכויות שלו בחוסר תום לב לא יקבל סעד מבית המשפט, ולכן מה שאני חושב זה שכולנו צריכים להפגין גמישות מסוימת.

יש פה אבל שאלה עד כמה אנחנו צריכים להפגין גמישות ?

השאלה היא מה הגבול ?

אהה, יש כן משוואה מסוימת שבתי המשפט שאלו לעניין פיצוי מוסכם, הרי יש הסכמים שיש בהם פיצוי מוסכם.

הרבה אנשים שואלים בטח שואלים, אני אומר לשם את הפיצוי המוסכם, אני צריך לעמוד עם משהו שישלם את הפיצוי המוסכם

בית המשפט דיברו ואני אסביר עוד פעם רק שכולם ידעו מה זה פיצוי מוסכם

אש נניח עכשיו בגלל הקורונה אתה תאחר בחודש, האם אתה צריך לשלם לי שמונת אלפים שקל?

אז בתי המשפט אמרו שיש להם את אפשרות להתערב בפיצוי המוסכם.

כלומר גם בלי קשר לטענת סיקול, גם אם הם לא יקבעו שעומדת לך הגנה של טענת סיקול.

עדיין בימ"ש יכול להגיד, אני מתערב בפיצוי המוסכם כי, יש לו סמכות להתערב, ואני מקטן אותי לעשרה אחוז

לשני אחוז.

כלומר יכול להיות שעדיין בימ"ש יגיד לא עומדת לך טענת סיקול, הייתה אמור לצפות שתהיה מגיפה עולמית,

אבל אני מתערב בפיצוי המוסכם.

אני אומר שבמקום שתשלם  מאה אחוז פיצוי מוסכם, תשלם עשרה אחוז, תשלם שני אחוז, תשלם חמישה אחוז.

משהו היה אמור להתחתן מחר, הוא לא יעשה חתונה עכשיו

אהה, אבל יש הסכמים קצת יותר מורכבים, למשל אני אתן דוגמא.
אני נניח התחייבתי עבור חברה מסוימת להעמיד להם שורה של הסכמים כדי שהם ירוצו, נניח חברה שעושה מכירות מרחוק, ודווקא עכשיו התקופה של הקורונה היא תקופה ממש חמה.

ואם אני לא יעמוד בזה, אני גורם להם נזקים איומים, כי בדיוק בתקופת הקורונה זאת התקופה הכי חמה שלהם.

אהה אז אם עכשיו אני לא עומד בהתחייבות שהתחייבתי נניח עד היום להביא להם את ההסכמים הללו.
אהה יגרם להם נזק מאוד משמעותי, ואז באמת השאלה האם בסיטואציה הזאת אני צריך לפצות אותם, או אם הם יגידו לי גיא אם אתה לא מספק לנו את זה היום אנחנו מבטלים את ההתקשרות, ונניח כבר שחצי מהעבודה עשיתי.
אז זאת שאלה מאוד טובה, כלומר מה קורה, הזכויות שלנו לא פחות בסיטואציות האלה

נניח אתה הזמנת ממני עכשיו שירותים משפטיים במאה אלף שקל, ואתה כרגע לא צריך אותם אז בימ"ש ישאל לאת השאלה הבאה, הוא יגיד : 1- אם הייתה כלקוח יכול לצפות את הסיטואציה ?, וגם אם הוא יקבע שעומדת לך טענת הגנה של סיקול, כי תבעתי אותך, יגיד בימ"ש אוקי, אבל אם עומדת לך טענת סיקול עדיין אתה צריך לשלם לגיא את ההוצאות הסבירות שהוא הוציא עד לנקודה שהודעת לו על הפסקת ההתקשרות בשל סיקול.
ואז יכול להיות שאני יקבל שכר ראוי על העבודה שאני עשיתי.

כלומר יכול להיות שאני השקעתי בשעות עבודה על העובדים שלי עשרים אלף שקל כדי לספק לך את ההסכמים שהייתי אמור לשלם לי עליהם מאה אלף שקל, ואז יגיד בימ"ש גם אם אתה לא משתמש בהסכמים האלה, אתה עדיין את ההוצאות שגיא הוציא, אתה אמור לפצות אותו, גם אם תתקבל טענת סיקול.
צריכים להבין שאם יש סיקול, זה לא אומר שזהו ואתה לא צריך לשלם שום דבר.
עדיין בסיקול אתה צריך לפצות את הצד השני להסכם על ההוצאות שהוא הוציא, כי הוא הרי קיים את חלקו בהסכם, אז הוא הוציא איזה שהוא משהו, אבל זה לא הרווח שלו.
כלומר שאני מוכר לך משהו במאה אלף שקל אני מרוויח משהו.

הרי כולם יבואו ויטענו את זה, אבל בימ"ש לא יואכל את זה, למה ?
כי הוא יגיד אתה יודע מה, בסדר גמור בוא תפתח לי עכשיו את כל הפרויקטים שלך ונראה באמת אם הייתה מוציא או איך תמחרת עסקאות קודמות.
אז אני אומר אם משהו חושב שהוא יוכל לטעון טענות כאלה של פרויקט הפסד, אני לא חושב שבימ"ש יקבל את זה.

אני ואתה יכולים לעשות הסכם בעל פה, יכול להיות גם בהתנהגות, שאני בא לקנות מוצר היום בסופרמרקט אני שם את המוצר על הדלפק, מביא כרטיס אשראי, אני לא אמרתי לקופאית שאני קונה את זה אבל עדיין ביצעתי פה פעולה חוזית שהתקשרתי בהסכם לרכישת מוצר, ולא הוצאתי מילה מהפה שלי, אין חובה, אף פעם לא הייתה חובה של כתב. הכתב הוא בדרך כלל דרישה ראייתית, הוא לא דרישה מהותית, רק במקרקעין או בעסקאות מאוד ספציפיות יש חובה שהיא הסכם בכתב, כי זה דרישה מהותית.

אז ברור ההסכמים ההתחייבות יכולה, ניתן להוכיח את קיומו של החוזה בהתנהגות, במצג, בעל פה, וברגע שמישהי התקשרה אליך או שלחה לך במייל, ושילמה לך אז בהתנהגות עצם התשלום.

עכשיו נשאלת פה השאלה ועוד פעם אני יגיד את זה, לגבי תום הלב :

1 – צריך לקיים לדעתי דיאלוג בתום לב עם הלקוחות, עכשיו אם לקוח מודיע על ביטול, צריך לשאול האם התחלתי בעבודה?, האם לא התחלתי בעבודה ?, צריכים גם לשאול האם חוק הגנת הצרכן חל או לא ?, אם זה צרכן שהוא לא קנה את זה למטרות עסקיות, אז חוק הגנת הצרכן חל ואז בכלל הצרכן זכאי לבטל בתוך 14 ימים, תוך שהוא משלם את הסכום המינימלי שקבוע בחוק הגנת הצרכן שהוא חמישה אחוז משווי העסקה או מאה שקל, הנמוך מבין השניים.

אז גם מי שלא באמת בגלל הקורונה נמנע ממנו את האפשרות להשתתף בקורס יגיד, לא בגלל הקורונה אני לא יכול. עכשיו אם זה קורס שאתה מוכר לאנשים שאמורים לעשות אותו בבית קורונה או לא קורונה, מה זה רלוונטי.

אז בוא תעבור לקורס הזה בינתיים.
גם היה פה מכללת תוצאות שיש להם שלושים וחמש סניפים שמלמדים בכיתות, ועוד איזה ארבעה סניפים בכל הארץ, עשרים ואחד קורסים שרצים ביחד ועוד קורסים שצריכים להיפתח.
אז מה הם עשו הם פתחו אפליקציה שהיתי בכסף והפכו אותה לחינם, והם עולים לשני לייבים ביום, הם נתנו להם כל כך הרבה ערך.

מה זה קיום בקירוב, דמיין מצב שאני התחייבתי להביא לך את הרמקול הזה, למכור לך את הרמקול הזה, ונתתי לך רמקול שהוא שני אחוז שונה

אז אומר בימ"ש שלפעמים יש דבר כזה שקוראים לו קיום בקירוב, זה אומר שלפעמים לא ניתן, פשוט קרה אירוע לא משנה באחריות מי מהצדדים, קרה אירוע שמבטל לחלוטין את האפשרות ההגיונית לקיים את ההסכם, ואז הוא אומר נניח יש קיום בקירוב אז הוא אומר יכול להיות שבסיטואציה אחרת נותן השירות התחייב או נותן המוצר התחייב למשהו, הוא לא יכול לעמוד בזה, אז הוא מספק בקירוב.

הוא סיפק תשעים ושמונה ואז אומר בימ"ש, אתה בתור מי שהתחייב תפצה את הלקוח על השני אחוז האלה

למשל לגבי הקורסים ולמשל הגורם שהציע לעשות קורסים פרונטליים באינטרנט.

אני חושב שאם אני מפרסם קורסים באינטרנט בצורה ויזואלית יספק למעלה מתשעים אחוז את הצורך של הלקוח שלי, למרות שהוא הזמין משהו פרונטלי והוא מקבל את זה עכשיו באינטרנט, אני חושב שבית המשפט יגיד הספק התחייב, בנסיבות הקיימות הוא עשה כמיטב יכולתו ופעל בהגינות מסוימת כלפי הצרכן, ולכן  אני לא מתיר לצרכן לא לשלם עבור הקורס המדובר.

ושוב נשאלת השאלה לגבי קורסים מסוימים שאתה ממש צריך תרגול פיזי בכיתה, אם זה קורס בשוק ההון או ברכישת דירה או בphp או ללמוד פיתוח אפשר לעשות את זה אונליין.

אבל אם משהו לקח קורס עזרה ראשונה , שמצריך את הבובה הזאת בשביל לעשות עיסויים, אז כנראה שבאינטרנט בימ"ש יגיד אין מה לעשות.

היה פה אירוע שמונע את הקורס הפרונטלי וקורס אינטרנטי לא מהווה החלפה בקירוב, ואז יגידו שבנסיבות האלה אין מנוס מזכות הצרכן לבטל או זכות הלקוח לבטל

כל הזמן אומרים בית המשפט, בת המשפט, זה נשמע גוף קר כזה שזה החוזה צריך לעמוד בוא, ואם אתה לא עומד בו תקבל קנס.

אבל אני יוצא מפה עם ההרגשה ונראה לי שם אתם, שיש בני אדם אנושיים מאחורה, שיש להם מעבר לדפוסים

הלוגים העליונים, יש להם פתיחות מחשבתית וגמישות קצת של מה אני עושה עם הסיטואציה.

כלומר אני לא צריך לפחד מזה אם לקוח אומר לי אני אתבע אותך, בסדר תתבע ,אני כמובן יעשה הכל כדי שלא אבל תבינו שבסיטואציות שאנחנו נמצאים זה לא נכון לשום סיטואציה אחרת זה נכון רק למה שקורה כרגע.

אנחנו יכולים לקוות לקצת יותר גמישות מחשבתית מבימ"ש לגבי חוזים מול לקוחות, מול ספקים, כמובן בהתאם לכל מה שאמרת.

יש ויכוח מאוד גדול על זה אני יגיד לך למה, כי יש בעיה עם שופט שפועל לפי צו מצפונו בלבל ומייצג את החוק

כי הצדק של אחד הוא לא הצד של השני.

כלומר עם אמדתי פעם מול שופט לפני איזה 12 שנה, שאומר מי תובע בית כנסת, לא טוב לך שם תעזוב, איך אתה מעיז לתבוע בית כנסת.

ואני חושב שבנסיבות האלה שמה צריך ללכת לפי החוק הפרטני ולא לפי תפיסת הצדק של השופט.

יש משהו גם מסוכן שכל שופט, יש לך אלפיים שופטים אם כל אחד ילך לפי תפיסת עולם שלו המצפון נורא מסוכן פה ,   כי המשפט לא בא לעשות צדק כי אין צדק אחד, אלא הוא בא לעשות וודאות, הרי אנחנו חיים פה בסיטואציה שהיא כזאת קיאותית שאין מה לעשות לא הולך להיות פה וודאות גבוהה, ולכן אני מסכים איתך שעל מה ששופטים הסתכלו ברור המקרים, ויגידו האם הצדדים או אחד הצדדים, הצד הנתבע למשל .

האם הוא פעל בתום לב כדי כמה שיותר להביא לקיום ההסכם בנסיבות הקשות הקיימות?

והאם הצד השני שהגיש את התביעה, האם באמת נגרם לו נזק

עכשיו אנחנו צריכים לדעת עוד דבר, רוב התביעות הולכות להיות בכלל בבימ"ש לתביעות קטנות למה ?

כי הרבה מאוד אנשים מכל מיני דברים קטנים אם זה עשרת אלפים שקל או עשרים אלף שקל או שלושים אלף שקל, לא יקחו עורך דין , כי אתה לא תיקח עורך דין לתביעה של עשרים אלף שקל כי עו"ד עולה יותר מהתביעה

אז השופט מנסה ככה להגיע לאיזה שהוא פתרון צודק, ולייצר משוואה בעניין הזה

מה עוד כותבים לנו, כותבת לנו טלי מורן מה עם חבילת טיסה, מלון והרצאה שהוזמנה שנה מראש, זכות הביטול אפשרה החזרה של חמישים אחוז בלבד, האם יש דרך לקבל את החמישים אחוז הנוספים ?

זה הערכה שלי, אני סבור שהיא צריכה להגיש תביעה קטנות נגד חברת התעופה.

יש פה שאלה על המלון, אני לא יודע אם היא הזמינה את זה מסוכנות נסיעות .

אני הייתי דורש את מלוא הסכום, ואלי מתפשר על שמונים אחוז כי אני חושב שבנסיבות הקשוחות האלה כן צריך איזה שהוא קצת השתתפות מסוימת של הצרכן, אז אפשר להסתפק בשמונים אחוז.

אני חושב שבתור התחלה היא צריכה לדרוש מאה אחוז מהסכומים שהיא שילמה ואז אפשר להסתפק בתשעים אחוז.

כי צריך גם להבין שלכל העסקים נגרמו נזקים מאוד קשים, אש אפשר גם שהצרכן ישתתף טיפה בסיטואציה עצמה, אבל מבחינה משפטית היא זכאית למאה אחוז מהסכום, כי בתי מלום וחברות תעופה אמורים לצפות סיטואציות כאלה שיסכלו את האפשרות שלהם לתת את השירות.

סליחה אני לא יכול לספר את מה שאני רכשתי ממכם.

ומה גם שהיא לא מתחלקת בצורה שווה, פייסבוק בימים טרופים אלה עושים כסף בשפע, כולנו יושבים בבית גולשים בפייסבוק והשימוש של פייסבוק הוא מאוד מסיבי, כנל גם הפרסום בפייסבוק

קונסיגנציה זה שנניח אתה בא לקנות יהלומים, המוכר בחנות לא קנה את היהלום, אלא הוא מחזיק ביהלום, זה שייך לחברה שהביאה את היהלומים, כי המוכר בחנות לא יכול לקנות את היהלומים זה עלויות עצומות.
וברגע שהוא מוכר ללקוח זה קונסיגנציה, כלומר למאית השנייה הבעלות עוברת אליו ואז הוא צריך לשלם את הכסף.

אם היא בקונסיגנציה אז בעצם הגלריה מחזיקה בתמונה עבור הציירת בנאמנות עד שמשהו יבוא ויקנה את זה, אם התמונה נמכרה משמה הגלריה קנתה את התמונות, זה שהגלריה כרגע לא מצליחה למכור את התמונות בגלל הקורונה, אני לא חושב שזה סיבה שמצדיקה, גם הגלריה יכולה להגיד טענת סיקול, אז יגיד לה בית המשפט תראי בשביל שתוכלי ליהנות מטענת סיקול תחזירי את התמונה לציירת ואולי תיתני לה איזה שהיא פיצוי קטן.
אבל את לא יכולה גם להחזיק את התמונה וגם לא לשלם לציירת.

אז התשובה מאוד פשוטה בעניין הזה, אם הגלריה מחזיקה לך תמונה, לא מחזירה את התמונה, אני לא אומר שבכלל לגלריה מותר לה להחזיר את התמונה, אפילו אם הגלריה הייתה רוצה לטעון טענת סיקול, המינימום זה קודם כל להחזיר את התמונה. אז במצב כזה את צריכה להוציא מכתב דרישה, עם המכתב דרישה לא נענה אז צריך להגיש תביעה לתביעות קטנות.
ברגע שבתי המשפט יפתחו, כרגע צריכים להגיד בתי המשפט גם בהשבתה, הם דנים רק בסעדים דחופים שזה צווי מניה, צווי עיקול, דברים דחופים שצריך ביום יום באופן הבול.

אם הציור נמכר עסקה הושלמה לחלוטין, אין שום הצדקה לגלריה להגיד שבגלל הקורונה אני במצוקה כספית אז אני לא משלמת לה. לא זה לא מתקבל על הדעת. אם היא הייתה אומרת אני צריכה דחייה של שבוע , שבועיים, זה בגבולות התום לב, בית המשפט יכול להגיד אוקי, אתה יכול להפגין מינימום גמישות בגלל הנסיבות הקיימות, אבל למכור את התמונה ולא לשלם, לא תתקבל פה טענת סיקול.

בסבירות גדולה מאוד בימ"ש יגיד שזה לא מתקבל על הדעת.
אם התמונה לא נמכרה את זכאית לבקש מהם להחזיר לך אותה ולמכור אותה בעצמך.
יש אולי שאלה שהאני תשאל אותי בהמשך, מה קורה אם הם אומרים שהם לא פותחים את הגלריה בגלל הקורונה, אז זה טרמפיסטים אפשר לשלוח שליח שיוציא את התמונה משם.
אבל היא אומרת שהם מכרו אז מגיע לך הכסף.

אה גיא היה לי ממש מעניין וממש קיבלתי ראיה חששה על בתי המשפט, קצת יותר בהר לי את המונחים בתקופה הזאתי.

בוא נקווה שהתקופה הזאת תעבור, אבל למדנו כמה מונחים מאוד מעניינים היום. בוא נסכם רגע את הטענות שאפזר להגיד:

אמרנו סיקול מפאת אונס, זה דבר ראשון

סיקול – קרה אירוע שאני לא יכול לצפות, לא היה בשליטתי כמו מגיפה עולמית, אז נשאלת השאלה אם באמת לא הייתה אמור לצפות מגיפה עולמית, לדעתי בנקים, חברות ביטוח, הפנסיה שלנו, כן היו צריכים לצפות.
אז הם לא יכולים להגיד עכשיו טוב הפוליסת ביטוח לא חלה, זה בכלל להגיד אני מבקש להקטין את הפיצוי למרות שקבענו פיצוי מוסכם, מבקש להקטין אותו ושבית המשפט התערב.

ואז אפשר רק להתקזז על ההפרש.
יופי חברים, איך הייתה לכם ההרצאה הזאת ?, תרשמו לנו .
אנחנו הולכים לשעות עכשיו הפסקה קטנה, יפה הייתם חמישים וארבע, אנשים על הקו כל הזמן, נחמד מאוד.
אנחנו הולכים עכשיו להפסקה של עשר דקות ואז הולך להגיע גיל אורלי שהולך לדבר על מנהיגות ומובילות במשבר פיננסי חמור בעסק ובבית, כל מה שקשור לכלכלת משפחה.
שוב חפשו בגוגל את גיא אופיר, עו"ד גיא אופיר, תשאירו לו פרטים בצור קשר לגבי המקרה שלכם ונראה אם יש לכם באמת משהו שאפשר לעזור .

זהו תודה רבה גיא