פס"ד שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון

בבית המשפט העליון

בש"א 6608/14

לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס

המבקשים:

1. צבי ליבר
2. שאול אייזנברג
3. צבי שרף

נ ג ד

המשיבים:
1. משרד קרמר-שפירא-שניידר ושות',
משרד עורכי דין
2. עו"ד רונן וינברג
3. עו"ד מיכאל שניידר
4. עו"ד יהושע קרמר
5. עו"ד טל אור

בקשה לאיחוד דיון

תשובות המשיבים מיום 19.10.2014

בשם המבקשים: עו"ד לידיה מנדלבאום; עו"ד אמיר רוזנברג

בשם המשיבים: עו"ד איתן פלג (פומרנץ); עו"ד זאב ליאונד;
עו"ד אלון נדב

החלטה

1. לפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי), לאיחוד דיון בשלוש תביעות בגין לשון הרע שהוגשו על ידי המשיבים, נגד כל אחד מהמבקשים בנפרד, בבתי משפט שלום שונים (בהרצליה, בפתח-תקווה ובתל-אביב-יפו). ברקע להגשת התביעות מצויים מאבקי כוחות פוליטיים באיגוד הכדורסל בישראל (להלן – האיגוד). על פי הנטען בבקשה, המבקשים הם חברי "סיעת עוז", המונה 9 מתוך 39 חברי הנהלת האיגוד. במסגרת פעילותם, המבקשים השמיעו ביקורת חריפה והעלו טענות נוקבות, הן בעל פה הן בכתב, נגד התנהלותם של המשיבים, אשר מעניקים ייעוץ משפטי שוטף לאיגוד זה שנים רבות. בעקבות כך, הגישו המשיבים את התביעות נושא הבקשה.

2. המבקשים מנמקים את בקשתם לאיחוד הדיון בטעמי יעילות, חיסכון בזמן שיפוטי ומניעת הכרעות סותרות בעניינים משותפים. בתמצית, לטענת המבקשים, התביעות עוסקות באירועים דומים ומבוססות על אותו רקע עובדתי ומשפטי. המבקשים טוענים, כי מסקנה זו עולה בבירור מעיון בכתבי התביעה, הנוקטים בלשון זהה, והמלמדים על הקשר ההדוק בין שלושת ההליכים שהוגשו. המבקשים מוסיפים ומציינים, כי התביעות הוגשו בהפרש של ימים בודדים בין אחת לזולתה, תוך פיצולן בבתי משפט שונים. זאת, על פי הנטען, בלא כל הסבר סביר וממניעים פסולים.

3. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, היעתרות לבקשה תסרבל את הדיון, שכן רב השונה על הדומה בין התביעות. זאת, בעיקר מן הטעם שכל אחת מהן הוגשה בגין פרסום שונה שבוצע על ידי נתבע אחר. המבקשים הוסיפו וציינו, כי הבקשה לאיחוד הדיון הוגשה בטרם הוגשו כתבי ההגנה בתביעות. לשיטתם, במצב דברים זה, טרם התגבשו הפלוגתאות העובדתיות והמשפטיות שבין הצדדים, ולא ניתן לקבוע כי קיימת זהות, או חפיפה משמעותית, בשאלות המשפטיות והעובדתיות, המצדיקה, כביכול, את איחוד הדיון. זאת ועוד, נטען כי יש לדחות את הבקשה גם מן הטעם שהיא נעדרת תשתית עובדתית נאותה, היות והמבקשים לא טרחו לצרף תצהיר כנדרש. המשיבים טוענים, כי הבקשה אינה אלא ניסיון של המבקשים להקשות על המשיבים, ולהביא לסרבול הדיון. לטענתם, הפגיעה שעלולה להיגרם למשיבים על ידי איחוד הדיון בהליכים נושא הבקשה תהא קשה במיוחד נוכח המאפיינים הייחודיים של תביעות לשון הרע. זאת, משני טעמים עיקריים: האחד, כי בתביעות לשון הרע קיים, על פי הנטען, רציונל מובהק של קיום הליך שיפוטי מהיר. זאת, על מנת לאפשר מתן סעד לתובע ששמו הטוב נפגע. השני, מן הטעם שבתביעות לשון הרע, כאשר דבר הפרסום אינו מוכחש על ידי הנתבע, מתהפך סדר הבאת הראיות הרגיל (ראו, רע"א 1379/14 אריה רוטר, עו"ד נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (בפירוק זמני), פיסקאות 10-8 (25.8.2014)). לטענת המשיבים, בהיעדר כתבי הגנה של המבקשים, שטרם הוגשו, ומאחר והמבקשים לא ציינו בבקשה דנא האם בכוונתם להכחיש את עצם הפרסום, לא ניתן לדעת בשלב זה מה יהיו טענות ההגנה של כל אחד מן המבקשים. לפיכך, אם יותר איחוד הדיון בשלושת ההליכים, כבר בשלב זה, עלולה להיפגע זכותם של המשיבים להפיכת סדר הבאת הראיות בכל אחת משלוש התביעות. לחלופין, נטען כי יש לקבוע שהדיון בתביעה נגד המשיב 3 לא יאוחד עם הדיון בשתי התביעות הנוספות נגד המשיבים 2-1. זאת, בשל כך שהתביעה נגד המשיב 3 עוסקת בפרסום יחיד, בעוד התביעות נגד המשיבים 2-1 עוסקות במספר פרסומים, ונוכח ההבדל בין הפרסום המיוחס למשיב 3 לבין הפרסומים המיוחסים למשיבים 2-1. לפיכך, נטען כי התביעה נגד המשיב 3 שונה, באופן מובהק, מהתביעות נגד המשיבים 2-1, ודינה להתברר בכל מקרה בנפרד. כאן יוער, כי מטעם המשיבים הוגשו שתי תשובות לבקשה, שבמסגרתן נטענו טענות זהות, על ידי עורכי דין שונים. זאת, תוך שצוין כי עורכי דין אלה מייצגים את כל חמשת המשיבים, ובלא שהוצג כל הסבר מדוע לא ניתן היה להגיש בשם המשיבים תשובה אחת משותפת.

4. לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובות לה ובנספחים שצרפו בעלי הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. שלוש התביעות נושא הבקשה נוגעות אומנם לאירועים שונים מבחינה עובדתית, אולם מעיון בכתבי התביעה עולה כי הטענות שמעלים המשיבים בדבר העוולות שבוצעו כלפיהם על ידי המבקשים הן דומות באופיין וקשורות במערכת היחסים העכורה שבין הצדדים. זאת ועוד, כבר נפסק, כי לצורך איחוד דיון לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, אין הכרח בזהות מלאה בין התובענות, ודי שתתקיים השקה עניינית ביניהן על מנת שיחשבו תובענות "בנושא אחד" (ראו, בש"א 574/98 אלמשנו נ' האפוטרופוס הכללי, פיסקה 4 (9.3.1998)). השקה שכזו קיימת בנסיבות העניין. יתרה מכך, להכרעות בתביעות עשויות להיות השלכות הדדיות, ואף קיים חשש שייקבעו ממצאים עובדתיים שונים בשאלות קרובות. בנסיבות אלה, איחוד הדיון בשלוש התביעות יביא לייעול ההליכים, למניעת הכרעות שיפוטיות סותרות, ולחיסכון בזמן שיפוטי ובזמנם של בעלי הדין. איני סבור, כפי שנטען על ידי המשיבים, כי יש באופיין של התביעות כדי לשנות ממסקנה זו (ראו והשוו, בש"א 3638/07 גרוס נ' אורני (10.6.2007); בש"א 2416/13 ידיעות אחרונות בע"מ נ' סמוחה (2.5.2013)). סבורני, כי חששם של המשיבים מפני הכבדה על ההליך עקב איחוד הדיון יוכל למצוא פתרון, ככל שאכן יהא בכך צורך, בהסדרים דיוניים שיקבע בית המשפט בפניו יאוחד הדיון. אף בטענה בדבר היעדרה של זהות מוחלטת בין בעלי הדין אין כדי למנוע את איחוד הדיון (ראו, בש"א 4887/13 עדני נ' וינקלר, פיסקה 3 (28.7.2013)). אוסיף, כי העובדה שהמשיבים מיוצגים בחלק מן ההליכים על ידי עורכי דין שונים אינה עילה לדחיית הבקשה. כאמור, השיקול העיקרי לעניין איחוד הליכים הינו שיקול מערכתי, ולאו דווקא שיקול הנוגע לבעלי הדין המסוימים בהליכים שאיחוד הדיון בהם מבוקש (ראו, בש"א 4436/13 בן שמואל נ' בן חיים, פיסקה 6 (28.7.2013)). יוער לסיום, כי לא מצאתי לנכון למחוק את הבקשה מן הטעם שהיא לא נתמכה בתצהיר. אכן, לפי הנחיה 12(1) להנחיות נשיאת בית המשפט העליון יש לצרף תצהיר לבקשה לאיחוד דיון. אלא, שבנסיבות העניין הוכרעה הבקשה דנא בהסתמך על כתבי בי-דין שצורפו לה, ולא על בסיס נתונים עובדתיים שנויים במחלוקת בין בעלי הדין. בהקשר זה יוער, כי חרף טענותיהם של המשיבים במישור זה, אף תשובותיהם לא נתמכו בתצהיר.

5. בבקשה מבוקש לאחד את הדיון בבית משפט השלום בהרצליה. זאת, על בסיס הטענה כי בבית משפט זה עומס התיקים קטן בהשוואה לבתי המשפט האחרים. המשיבים מצידם לא העלו כל טענה לגבי זהות הערכאה בה יש לקיים את הדיון המאוחד. בנסיבות אלה, אין בחומר שלפניי כדי ללמד כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת אחד מבתי המשפט בהם מתבררות התביעות, או כי מירב הזיקות נתונות לאחד מבתי המשפט הללו. משכך, איני סבור כי יש לסטות מהכלל לפיו בירור ההליכים ייערך במאוחד לפני הערכאה לה הוגש ההליך המוקדם בזמן: בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ראו, בש"א 5010/12 ריסורסס בע"מ נ' אל רועי טרייד בע"מ, פיסקה 2 (11.7.2012)).

6. הנני מורה, איפוא, על העברת הדיון בת"א 21726-07-14 (שלום – פתח-תקווה) ובת"א 35159-07-14 (שלום – הרצליה) לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, ועל איחוד הדיון שם עם ת"א 6685-07-14 (שלום – תל-אביב-יפו). כאמור, בית המשפט רשאי, כמובן, לקבוע הסדרים שונים באשר להתנהלותו של הדיון המאוחד. המשיבים ישאו בשכר טרחת עורך דין לטובת המבקשים בסך של 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, י"ד בחשון התשע"ה (7.11.2014).

ה נ ש י א